|
|
1 |
|
| |
עורכי הדין שמציגים את מועמדותם להבחר ולהיות שופטים הם כנראה קטנים יותר מהחורים הגדולים שבמסננת הקרויה הוועדה לבחירת שופטים זו שאמורה להחליט ולבחור באנשים ראויים לתפקיד הנחשק . אין הסבר אחר כיצד הסתננו למערכת המשפט ככ הרבה שופטים מאכזבים.
בנוסף כנראה גם אין שום גוף או גורם שבאמת מפקח על עבודת השופטים כזה שמהווה שוט שירתיע את השופטים. הם המורמים מעם , פרה קדושה שאין לגעת בה וכשקם שר "גבר" שמאיים כי שופט שמקל ראש בתפקידו להגן על החוק לא יקודם, מיד קמים יפי הנפש, מהשמאל מן הסתם,
ומרימים קול צעקה גדולה.
הגיע זמן להחליף דיסקט. |
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
חי בלילה |
|
|
|
2 |
|
| |
|
כשהבן של הכותב יעמוד לדין הוא בוודאי ירצה דין רחמים וחמלה
הצביעות של הציבור גדולה וידועה על פניהם כאשר מדובר בהם אז להקל כאשר מדובר בילד של השכן - להחמיר כמובן.
הכותב מעדיף את אברג'יל כשופט אז בטח הוא יהיה מרוצה.
מתאים לתת רמה השולטת בארץ. |
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
הכותב קשקשן |
|
|
|
3 |
|
| |
אתה לא קשקשן אתה פשוט טמבל . העיניין הוא לא בנו של הכותב, כי זה בכלל לא הנושא אם לא ידעת. קודם תקרא את הטקסט. בעצם אתה גם ככה לא מבין, חבל על ההערה.
מי אמר ששופט הוא אלוהים אם הוא יצור בשר ושם עם כל החולשות שלו. ונוכחנו בשופטים עברייני מין, רכוש, אלימות ועוד.כך שלא מדובר במלאכים.
ולא ו בלבד, לא מדובר באנשים שהגיעו לתפקיד בגלל רקורד של אנשים הגונים וישרי דרך במשך שנים, ע ווים, עם יושרה ואובייקטיבים, לא ולא. להיפך, הם מגיעים ממגזר שרובו עוסק בתחום מאוד מאוד אפור, והרבה מהם בתחום השחור והאפל שכל שכר הטרחה שלבם בא מדמי חסות, סמים, זנות, עבירות רכוש וכו׳. כולם יודעים , גם השופטים שמכסים את עיניהם. כמו גם העמלות בשחור ומתחת לשולחן.למי לא היה ניסיון עם עורכי.ין? אך הס מלדבר על כך בבית המשפט, בזמן שכל אזרח וכל עורך דין יודע את האמת, פרט לבית המשפט, מקום עיוות האמת והצדק. קרקס עצוב. איך האזרחים משמשים ככלי משחק בידי השופטים האלה ועורכי השין. לכן מה הפלא שגם אם עורך דין פושע, יש כבר לשכה שתדאג לו, ראו את מקרה עו״ שרמן הידוע. אישור עבריינות כל ידי בית המשפט רק אם אתה עורך דין. ואם אתה שופט שפושע, אז במקרה הגרוע אתה מתפותר אם בכלל. כי רוב התלונות כלל לא מגיעות כי יש חוסר אמון מוחלט במערכת המסריחה הזו. ואם מתלוננים דם השופטים הפושעים בטוחים ויודעים שיש מי שיגן עליהם.
הלו! מישהו ששכח ששופט הוא עובד ציבור המקבל את שכרו מהקופה הציבורית, מכספי המיסים שלנו, וזכותנו לבקש משפט צדק ולבקר. התפיסה צריכה להיות לא של התנשאות או בגלל שלא הלך להם כעורכי שין, אלא שליחות ומשרתי הציבור. די לכבוד המפוקפק הצבוע והמעושה הזה! הרי הכל יודעים שהיום, רבים, רבים מאוד מתעבים את בית המשפט ושופטיו. למה לכפות בכוח ובחוק אזרח לכבד את מי שהוא לא רוצה לכבד? ואולי גם אותו שופט לא ראוי לכבוד? חסר שופטים גרועים. זה סממנים של משטר דיכוי והקיץ.
בית במשפט חדר והשתלט באלימות ובכוח החוקים שהוא קובע על כל תחום וכל רשות במדינה. חיסל את הפרדת הרשויות בהתגנבות שקטה אך כוחנית, שולט בממשלה ומגביל אותה, מגביל את הכנסת מלחוקק באופן עצמאי. מתעלם משעת האזרחים והציבור, שופט כאילו ובוא שופט בגרינלנד, שוודיה או אף סוריה, הוא לא חי פה בכלל, בהאג. לא קשוב להתרחשויות ולא למציאות, חי במנותק מהעם בתוכו יושב. ראו את דוגמת האבן שהרגה את האזרח התמים שחזר מסעודת חג. כולה אבן, מעשה שובבות. ונשיאת בית המשפט העליון מעזה ברוב חוצפתה וטיפשותם לחלוק על השר. וראינו מי החכם ומי הצודק במ.רה זה.
די כבר מל אליל את אלה שצריכים לעבוד את העם ולמשרתו ולא להתכלות מעליו. למה ובזכות מה? בגלל העבר התימני שלו כעורך שין מניפולטור המוכר את עצמו ונשמתו לך.וח המזדמן ולכזו?
אז כותב .שקשן, הבנת למה תה טמבל. |
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
מרלו |
|
|
|
|
|
| |
שלטון דמוקרטי הוגדר כשלטון של העם באמצעות העם למען העם. כדי להבטיח זאת הודגרו לדמוקרטיה שלושה עקרונות מהותיים שבלעדיהם אין היא מתקיימת: שלטון העם, הפרדת הרשויות, והאיזונים ובלמים המופעלים על כל רשות, השניים האחרונים נועדו להבטיח שלא תשתלט רשות אחת ובתטל את רצון העם. בנגוד לכך בישראל שופטים שולטים בלי שהם נבחרים. בית המשפט העליון פלש לתחום החקיקה ואף רצה להעניק זכות זו לכל בתי המשפט תחתיו בטעון הצבוע של "שמירה על זכויות". כמו כן פלש לתחום הוראות הבצוע כך הפך עצמו לרשות על שהיא גם השופטת המחוקקת והמבצעת ועיקרון הפרדת הרשויות בוטל. בית המשפט עוד מתחילת דרכו דאג שלא תהיה כל רשות שבסמכותה לרסן ולבלום את כוחו שלו בכך שכבר בהתחלה שופטים בחרו את עצמם וזה אף נעשה בסודיות. נוסף על כך גם הובטח חוסר פיקוח רשות אחרת על בית המשפט באמצעות חוקים שונים שקידם כמו חסינותם המוחלטת של השופטים או איסור בחינה על כל רשות אחרת לדוגמא בחוק מבקר המדינה. יותר מכך נשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרון ברק הסכים להקמת נציבות תלונות על שופטים רק אם זו תהיה בפיקוח נשיא בית המשפט העליון כשהוא בכיסוי הועדה לבחירת שופטים בוחר את הנציב. כך לא העם שולט אלא השופטים. בכך בית המשפט פגע בכל שלושת העקרונות המהותיים גם יחד.
ביטול כל אחד מעקרונות אלו הינו חמור דיו והורס את הדמוקרטיה. שופטים שנבחרים על ידי נציגי העם אך בידיהם הכוח גם לשפוט וגם לחוקק הינם רודנים לא כל שכן כפי המצב בישראל:
1. שופטים ממנים את עצמם וגם אין כל רשות המגבילה אותם. אם לא די בכך.....
2. ועדת אגרנט בהשפעת הכובש האנלי בשנת 1962 אימצה את הדגם המרכז סמכויות יעוץ ותביעה יחדיו עבור משרת היועץ המשפטי לממשלה. אלו הם שני תפקידים שמתקיים בינהם ניגוד עניינים מהותי. למותר לציין כי באנגליה עצמה אין דגם זה מתקיים. אם לא די בכך.........
3. השופט אגרנט אף החליט להכפיף את תהפקיד לבית המשפט. גם בכך לא די......
4. מאוחר יותר בעקבות פרשת בראון-חברון, הסמכות לבחור את היועץ המשפטי הופקעה מידי הממשלה והועברה לידי ועדת משפטנים הנמנית עם הקליקה המשפטית זו גם הראתה את כוחה.....
5. זו אף לאחרונה לא טרחה להציג כמה מועמדים לבחירת הממשלה אלא כפתה עליה אדם אחד – יהודה וינשטיין והממשלה כלל לא נשאלה אם הוא לטעמה להיות לה איש אמונה. אך גם בכך לא די.....
6. בנוסף בית המשפט קבע שוב ללא כל סמכות שאסור לממשלה להשתמש בשירותי יועץ אחר...
כך הועברו החקיקה והביצוע לגופים שאינם נבחרים אלא ממנים את עצמם אין עליהם אחריות כלשהי. משטר זה איננו דמוקרטי כל עיקר אלא אוטוקרטי משפטני.
הפרדת הרשויות היא לב ליבה של הדמוקרטיה ועל לה לרשות אחת להיות גם מחוקקת וגם שופטת. על פי שרל מוטסקייה "אילו חוברה הסמכות לשפוט עם סמכות החקיקה, היו חייו וחירותו של הנתין נתונים לפיקוח שרירותי, שהרי אז היה השופט גם המחוקק" ואלכסנדר המילטון טען: "אין כל חירות אם לא תופרד סמכות השפיטה מסמכויות החקיקה והביצוע". במדינת ישראל בית המשפט העליון מתערב וקובע את החקיקה ואת המדיניות ובכך רומס את הדמוקרטיה מהיסוד. |
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
צרצר |
|
|
|
|
|
| |
אהרון ברק היה ראשון היועצים המשפטיים לממשלה שלחם בשחיתות הממשלה וכמעט ולא ביצוגה. הציבור תמך בפעולות גילויי השחיתויות של ממשלת המערך, לכן זכה לתמיכה בקרב הציבור. בזאת קבע רבות את אופן התפקוד לבאים אחריו. כיון שעוד השופט לנדאו קבע שהיועץ המשפטי לממשלה הוא גם התובע הכללי – זה העומד בראש התביעה, התביעה אוכפת את תפישת עולמו של היועץ המשפטי שהוא גם תפישת עולמה. התגמול שמקבלים תובעים בכירים על התנהגותם התואמת הינו מינוי לשופט בית המשפט העליון, ותובעים פחות בכירים לבית משפט מחוזי ללא תקופת הכשרה בבית משפט השלום.
במיוחד בימי כהונתו של אהרון ברק, בית המשפט העליון הפך את הפרקליטות מלהיות נציגת המדינה למבקרת שלה. לפי גישה זו, לא תמיד ראויה המדינה ליצוג על פי עמדתה אלא לפי עמדות בית המשפט. בית המשפט העליון פסק ללא כל סמכות שרק לפרקליטות המדינה מותר לייצג את המדינה בערכאות. זה בניגוד גמור לנהוג בדמוקרטיות בהן נבחרי הציבור ככל אדם חופשיים לבחור את באי כוחם. בבריטניה עורכי דין פרטיים מייצגים את המדינה. בישראל לפי פסיקה זו שאינה אלא חקיקה דרך הדלת האחורית, לפי פסיקתו של אהרון ברק מחלקת הבג"צים אינה מיצגת את המדינה לפי עמדתה ותכופות בתעוזתה אף בניגוד לזו, תוך העמדת פנים כוזבת כאילו היא עמדת הממשלה. [גישה זו כמובן זלגה לכל המשפטים, שופטים מפעילים לחץ על באי כוחם של בעלי דין ליצגם כפי שבית המשפט החליט.] כיון שכל אדם יכול להגיש עתירה בכל נושא, הרי שכל אדם יכול להתקיף כך בכל את הממשלה שנבחרה על ידי העם בדרך חוקית.
לבית המשפט רצון מדיני משלו והוא מקדמו בעזרת הפרקליטות. לעיתים מחוץ לכותלי בית המשפט מושג הסכם בינו לרשות לממשלה. מנהלת מחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה נילי ארד קידמה כך את רצונו ומדיניותו של בית המשפט, במקום שמחלקת הבג"צים תיצג את רצון המדינה בפני בית המשפט. כך המדינה הוכרחה לספק שרותים ציבוריים לכפרים בדויים בלתי חוקיים – בית המשפט הרי לקח לעצמו זכות לעבור על כל חוק. ארד קידמה תכנון, תקצוב, תיאום, איחוד, קידום והיא לא חשבה שתפקידה ליצג את המדינה אלא תפקדה כמקדמת את מדיניותו של בית המשפט העליון. נילי ארד כמובן תוגמלה והפכה לשופטת.
אהרון ברק המציא כלים משפטיים מוזרים ומעורפלים אשר בעזרתם הפך בית המשפט לרודן המוחלט של המדינה: 1. השפיטות המוחלטת - שפרושה כל עניין בכל תחום כולל מנהלי, צבאי, מדיני.
2. הפרשנות החלטית - בית המשפט חופשי לפרש מעשית כל חוק כראות עיניו.
3. "סבירות" ו"מידתיות"- אמות מידה בלתי מוגדרות המקנות לבית המשפט לפי שקולו בלבד סמכות פסילת פעולות שלטוניות. מובן שפסילות החלטותיה של ממשלה נבחרת הן בלתי חוקיות בעליל. כך נותנת הרשות השופטת פרשנות והוראות לרשויות האחרות והופכת את עצמה לשלוש הרשויות גם יחד. כך בית המשפט מתערב בכל נושא באמצעות מחלקת הבג"ץ ואוכף את גישתו המנוגדת בתחליט למדיניות הרצויה לאזרחי המדינה. מובן שבית המשפט אינו אוכף כלים משפטיים אלו על עצמו.
שנות גלות ארוכות ועוד קודם לכן חוסר עצמאות וריבונות מאז העת העתיקה הטביעו חותם בעם, בחוסר התיחסות והבנת צורת הממשל. לרוב חברי הכנסת וכן לחברי הממשלה אין ידע בממשל בכלל ובדמוקרטיה בפרט, גם לרוב העם אין. השלטון הלא דמוקרטי של מפ"י/העבודה גם לא אהד התמצאות כזו בקרב האוכלוסיה הכללית. מדינאות הינה מדע ומקצוע אך גם לאוכלוסיה הכללית דרוש ידע בסיסי בממשל בכלל ובמיוחד בדמוקרטיה. בישראל אין חינוך מספיק לזה למרות הנסיון לתקן וללמד אזרחות. אזרחים ובינהם המתימרים להיות מלומדים יות |
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
צרצר |
|
|
|
|
|
| |
|
ב-17 במרץ 1992 נחקק חוק יסוד כבוד האדם וחירותו 32 חכ"ים הצביעו בעדו, 21 התנגדו ואחד נמנע. בחוק זה אין שום הגבלה לשנותו או לבטלו ברוב רגיל, גם אין הצדקה לכך שהרי נתקבל על ידי בערך רק רבע מחברי הבית וגם זאת בטעיה תוך הבטחה שהופרה. החוק כמובן גם לא כלל הסמכת בית המשפט העליון לפסול חוקים, שהרי איננו בית משפט לחוקה. בית משפט לחוקה יכול להתמנות רק על בסיס הסכמה רחבה של העם ולא במחטף בלא ידיעתו. לחברי הכנסת הובטח שהחוק לא ישנה את האיזונים בין הרשויות. אהרון ברק החליט אחרת, לשיטתו המדינה עברה מהפכה חוקתית. לאמיתו של דבר היתה זו הפיכה בדרך ערמה בה השלטון הועבר מהממשלה הנבחרת לשופטי בית המשפט העליון הבוחרים את השופטים. מכאן בטלה הדמוקרטיה אהרון ברק וחבר מרעיו אוהבים בכל ענין לחזור על המנטרה "דמוקרטיה" וכמה שהם דואגים ומגינים עליה. כאשר אהרון ברק טוען דבר מה בתוקף, ניתן להיות סמוכים ובטוחים שההפך הוא הנכון. הוא ושופטי בית המשפט העליון האקטיביסטים אינם מגיני הדמוקרטיה אלא הורסיה. אלו מקימים שלטון על העם שלא באמצעותו או בכל התחשבות ברצונו ולחלוטין לא למענו כי אם נגדו. |
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
צרצר |
|
|
|
4 |
|
| |
שופט בבית המשפט המחוזי בירושלים רפאל יעקובי קבע שלתנועת 'אם תרצו' ישנם מאפינים או הבטים פאשיסטים" קבע, קבע. מאימתי בית המשפט מומחה למחשבה פוליטית? מאחר והחליט כך לקבוע, מוטב היה אילו התעמק יותר בהגדרת המונח הפאשיזם. פאשיזם הוא מהמילה האיטלקית פאסיו –Fascio. אגד או צרור. אגד זרדים – שכן כל הזרדים ביחד – אנחנו חזקים, וכל אחד לחוד חלש. זה היה הסמל של הלגיון הרומי. לכן בפשיזם המדינה בשל ערכה המוסף מסכום חלקיה, היא ערך עליון. המדינה היא בלבד הדואגת לפרטים, ומותר לה לעשות הכל בשם ולמען העם לכן הפרטים מרצונם מותרים על חרותם. את הפאשיזם מאפינת האמונה שהשלטון שבידי השולטים חייב להיות נצחי אלו מורמים מעם ובשל יכולות מיוחדות הגיעו לתפקיד. הסמכות מוחלטת - חייבים לציית לה. כל צורות השלטון אחר פסול, הם הסמכות האחרונה. המדינה או מוסדותיה הם מעל הכל, היחיד בטל לחלוטין. הייצוג אינו אישי ובא לידי ביטוי באיגודים. בפשיזם מותרת מפלגה אחת בלבד השאר אינן לגיטימיות.המונח פאשיזם יכול להיות מימין וגם משמאל. בישראל לגבי מרכזי הכוח רק השמאל לגיטימי. מערכת המשפט הישראלית המקבלת לשורותיה רק בעלי השקפה פוליטית מתאימה לה. בישראל משפטנים בשרות המדינה לקחו לעצמם סמכות מוחלטת תוך שלילת כל בקרה חיצונית.
השיטות המועדפות
התאגידים הם אחד מאמצעי הפיקוח לכן להם חופש פעולה יחסי. השליטים מחלקים מתנות כדי לשמר את האינטרסים ההדדיים של העלית. אנשי עסקים או מקורבים לשלטון מנצלים זאת לזכיה בעמד ולהתעשרות, לדוגמא אצל שמעון פרס ההפרטה נעשתה בהענקת חברות ממשלתיות כמתנות לבעלי הון על חשבון שאר האזרחים. שני הכיוונים לשחיתות: השליטים זוכים לטובין מהעלית הכלכלית, וזו נהנית בתמורה מהעדפת השליטים הצוברים עושר גם ממקורות אחרים למשל, גניבת משאבים לאומיים. מנגנוני הביטחון הם בשליטת אותה עלית כפי שאהוד ברק דאג לקדם שמאלנים בצבא גם המשטרה בעיקרה שמאלנית. התקשורת מסתירה שהרי היא חלק מאותו שלטון, לכן אין כמעט מי שמסוגל לפעול נגד השחיתות כי הציבור אינו מודע למתרחש.
תעמולה בלתי פוסקת - הפצת מידע מוטעה: קורה שרשות השידור מודה ב"דיסאינפורמציה" כלשונה! בחלק מהמדינות התקשורת בשליטת המועדפים פוליטית ולעולם אינה חורגת מהקו. במדינות אחרות די בשליטה מעודנת יותר כדי להבטיח את צייתנותה, בין האמצעים: שלילת רישיונות ומימון, לחץ כלכלי, פנייה להתאמה אידאולוגית ואיומים מרומזים. בישראל ישנה יועצת משפטית המתאימה לרצונו של בית המשפט השולט פוליטית. בתקשורת הישראלית הקו השמאלני שלה אינו מותיר לאחרים להתבטא. ברשות השידור רשימה שחורה של אישים שאסור להזמנים. באמצעות שימוש תעמולה מתוחכמת האוכלוסייה משלימה עם הפרות זכויות אדם באמצעות דחיקה לשוליים ואף דמוניזציה של אלה שזכויותיהם נפגעות. כאשר ההפרות גסות במיוחד, נעשה שימוש בסודיות, הכחשה והפצת מידע מוטעה כפי שעושים במשטרה בפרקליטות ובבית המשפט. שימוש בשעירים לעזאזל כאמצעי להסיח את דעתם של אנשים מבעיות אחרות, ובאופן מבוקר ניתוב התסכול הציבורי לכיוון הרצוי. בישראל אלו נעשים כנגד חרדים ומתנחלים לשיטתם המבזבזים את משאבי הציבור ולא שחיתות השלטונית. |
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
שפרירית |
|
|
|
5 |
|
| |
הסתרת המידע - הפשיסטים מתעבים את חופש המחשבה והביטוי של דעות אחרות. בישראל ההסגל האקדמי נמצא תחת פיקוח הדוק של ראשי האקדמיה ; חברי סגל שאינם מישרים קו עם הנורמה הפוליטית השמאלנית סובלים מהטרדות או מסולקים. ביטויי רעיונות אחרים נתונים להתקפות קשות. מבחינתם רק לביטוי דעתם יש ערך כלשהו. גם אומנים מקבלים חשיפה ומעורכים רק אם הם בשמאל. כמה מעצבנים אותם המגיבים אותם "טוקבקיסטים" ארורים ! משאלי/סקרי דעת קהל בדרך כלל מזויפים. בבחירות, האליטה השולטת דואגת להטות את התוצאות לכיוון הרצוי, מזכיר את ימי מפ"אי העליזים. בין השיטות לעשות זאת: שליטה במנגנון הבחירות עצמו, איומים על מצביעי אופוזיציה או שלילת זכויותיהם, פסילת קולות חוקיים, וכמוצא אחרון – פנייה אל מערכת המשפט, הנאמנה או שהיא חלק מהשליטים – בישראל השמאל שולט באמצעות משפטנים הפרקליטות ובית המשפט שחטפו את השלטון.
רשויות חוק מעולות ואכזריות
המאפין העקרי הוא מערכות צדק פלילי אכזריות עם מספר עצום של אסירים בבתי הכלא – בישראל כל שנה רבבות רבות נעצרמם ומושלכים לכלא על ידי המשטרה הפרקליטות ובית המשפט השמאלנים. המשטרה זוכה להאדרה ונהנית מכוח כמעט בלתי מוגבל, שמביא תכופות לניצול לרעה של כוחה. פשע רגיל ושונות פוליטיית נכרכים יחד לאישומים פליליים חסרי בסיס לשימוש נגד יריבים לדעה – במשטרה ובפרקליטות הרבה מאוד תיקים באפלה במיוחד נגד מדינאים מימין. ישנו טיפוח פחד ושנאה כלפי פושעים או יריבים כתירוץ להגדלת סמכויותיה וכוחנותה של המשטרה – המשטרה אינה מונעת פשעים וגם אינה מנסה במיוחד לתפוס פושעים כדי למנוע השנות פשיעה, לעומת זאת מרבה לתפור תיקים למי שנוח לה. ביטול האזרחים בפני המדינה, המוסדות שמרכיבים אותה ישראל בפני מוסדות אכיפת החוק שבידיהם חיים ומוות, זהו פאשיזם.
בעקרון כאשר מוסדות אכיפת החוק יוצאים נגד אזרח, בית המשפט מניח תקינות, ללא כל כונה לבדוק את התנהלות אותם אירגונים. בית המשפט מניח תקינות חקירות המשטרה בין השאר על פי הוראתו של "הדמוקרט הגדול" -אהרון ברק. אף קודם לכן דאגו לקדם זאת בחוק – סעיף 10ב' לפקודת הראיות. כל מה שחוקר משטרה כותב ומביא את החשוד לחתום, בין אם בתחבולות בהפחדה לחץ ועינויים, נחשב כתקין ואמיתי ללא תקנה. לכך השלכות חמורות על כל מה שהמשטרה מרשה לעצמה לעשות בלא שמישהו יתן את הדין. התעללות ועינויים נוראיים בעצורים/נחקרים גם הטפלות לאנשים ברוחוב ומעצרים ללא סיבה. שופטים לא רק שאדישים לגמרי לקורות את העצורים הנחקרים במשטרה, אלא שמגיבים בבוז ובשטנה. לא נדיר שפורצים בצחוק לועג רועם למשמע תאורי זועות וסיוטים שעברו על הנאשמים. שופטים כלל אינם מוצאים לנכון להעביר לגורמים מוסמכים כלשהם את הטיפול בפשעי המשטרה, כפי שהם יודעים לעשות לגבי מדינאים שאינם "מתנהגים יפה" בהתאם לרצונם.
התביעה מסתירה חומרי חקירה מהנאשמים, אך שופטים נותנים לה גיבוי ישנם גם שופטים הטוענים – בניגוד לחוק כי זו זכותה של ה תביעה הטענה היא שתובעים עובדים בנאמנות ועל נאשמים לסמוך על שיקול דעתם של התובעים. התביעה גם בזמן המשפט מביעה התנגדויות שונות להצגת חומר עדות כמו חומר חקירה, מוצגים ואף מתנגדת לזימון עדים. על פי חוק סדר הדין הפלילי אסור לתביעה להתערב באופן הגנת הנאשם ובכל זאת שופטים תומכים בתובעים בכל מעשיהם. |
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
שפרירית |
|
|
|
6 |
|
| |
התיחסות בית המשפט כלפי התביעה הוא באהדה וכבוד וקבלת כל הדרישות, ואילו כלפי הסנגוריה יחס של זלזול עוינות וגם השפלה. לפני שנים לא רבות החליטו השופטים שעורכי דין המיצגים לקוחות בשעה שהם עוזבים את אולם הדיונים, עליהם להפנות את חזיתם אל השופט ולהתקדם אל הדלת רק בהליכה לאחור. נוהג זה היה מקובל כלפי בני מלוכה ואצולה. אולי יש להיות אסירי תודה על ששופטים אינם דורשים שישתחו אליהם אפיים ארצה. לאור תאות השררה והכבוד שלהם אולי גם זה יגיע. לא יקל הדבר כי עורך דין העוזב את האולם באופן טבעי, כלומר פונה אל הדלת ואפילו בעמידתו בדלת פונה אל השופט וקד קידה, זוכה למבט נזעם ולהטיית ראש לאמר לו שנהג בחוצפה. ככל ששופט פחות הוגן והתנהגותו מעוררת יותר בוז, כך הוא מקפיד יותר על גינוני הכבוד כלפיו.
שופטים אינם דורשים כל גינוני כבוד מצד נציגי המדינה התובעת, מצד הפרקליטות או התביעה המשטרתית. נהפוך הוא כלפיהם הם המגלים יחס של יראת כבוד. עורכי הדין המופיעים בבית המשפט, הן הקטגור והן הסנגור נחשבים לקציני בית המשפט במובן זה שעליהם לעזור לבית המשפט לעשות משפט. מעשית רק התובע נחשב על ידי בית המשפט לקצין בית המשפט. שופטים אינם מתחשבים כל כך בבקשותיהם של הסנגורים ואילו משאלות התובעים הינן בגדר הוראות. הכל בשם ניהול תקין של משפט. התיחסות זו תקפה גם כאשר תובעים עוברים על כל חוק וכל תקנה. תובעים הם המיצגים את המדינה על כן תובעים על פי תפישתם המעוותת של שופטים הם המיצגים את הציבור, את האינטרס הציבורי. תובעים אמורים ליצג את האינטרס הציבורי אלא שברוב המקרים מיצגים רק את רצונם "בנצחון"- השגת הרשעה בכל מחיר. הסנגורים לפי גישה זו מיצגים "רק" אנשים פרטיים. גם כאשר כל יום העבודה הם שופםטים דנים לא באדם בודד אלא ברבים הנפגעים מגישה זו, אין הם רואים את הנאשמים כפרטים מתוך כלל הציבור הרחב, שכל אחד מעונין ביחס ובמשפט הוגן. זאת על שום שרק מוסדות המדינה לשיטתם מיצגים את האינטרס הציבורי, ואילו אנשים פרטיים אינם הציבוריות - גישה פאשיסטית טהורה.
גישת השופטים כלפי עצמם – בית המשפט גופו כלומר הם מוסד חשוב ביותר במדינה, על כן הם כמובן מאליו ראויים לכוח מוחלט. לא העם יבחר בהם או ידיח אותם, לא העם יבקר אותם. עליו לחלוק להם כבוד וזה מעוגן בחוק בסעיף זילות בית המשפט לחוק העונשין. כל מה שבית המשפט דן בו אסור בבחינה מחודשת כלשהי. למשל חוק מבקר המדינה אוסר בקרה של כל דבר הנמצא בהליכים משפטיים וגם כשעבורו המשפט הסתיים. על כל השגה או תלונה לגבי בית המשפט להיות מופנית אל גורמי בית המשפט בלבד והם לבדם המבררים וקובעים על פי הדרך שהחליטו עליה שהיא קביעה בעצמם לגבי עצמם. שופטים מצפים שכולם ישבחו יהללו וירוממו אותם, את הצדק והקידמה היוצאת מתחת ידם. כל מי שאינו עושה כך, חוטא לשיטתם בעזות מצח ויוצא נגד שלטון החוק שהוא כמובן חופף לשלטונם המוחלט כי את קביעותיהם יש לקבל כאמת מוחלטת – הדוצ'ה תמיד צודק. |
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
שפרירית |
|
|
|
7 |
|
| |
המטרה המוצהרת של שלטון פאשיסטי היא טובת וחיזוק המדינה, אם כי בדרכי פשע שאחריתם החלשת המדינה. בניגוד למדינה הפאשיסטית שחרתה על דגלה את חיזוק קיומה ופריחתה, אם כי ברמיסת הפרט לא השיגה מטרה זו, בית המשפט בחתירתו המתמדת תחת אושיות קיומה של המדינה מנסה להראות עד כמה אינו פאשיסטי. אלא שכל דרכיו הן פאשיסטיות ובכך חוטא מכל כיון נגד קיום המדינה. גם בהתערבותו בעניינים מדיניים ואף צבאיים לרעת המדינה. בית המשפט בישראל עושה ככל שהוא יכול לפגוע בבטחון המדינה ובחזון הציוני. בית משפט זה מצטין גם בעריצות שחיתותו כלפי האזרחים ההורסת את החברה.
במדינה פאשיסטית יכולים חלק ניכר מאזרחיה לחיות חיים טובים יחסית כל עוד הם כנועים לשלטון, מבלי שידעו רע מהמדינה. אלא שאוי לו לאזרח שרשויות החוק שמות עליו יד. במקרה זה רשויות החוק עושות בו כל שהן חפצות. הם השלטון ועל כן הרשויות מתפקדות על פי כללי המשחק הנוחים להן בכל עת. האזרח אינו יכול לעשות דבר. כאלו הן רשויות החוק במדינת ישראל ובית המשפט בראשן נותן את הגיבוי המוחלט. בשונה ממדינות פאשיסטיות יחס זה אינו נובע מהשלטון המרכזי כי אם מהרשויות עצמן, בינהן בית המשפט הבלתי מפוקח המגבה סדר זה. יחס הוגן לא קיים, כללי המשחק אינם מובהרים לאזרח והם יכולים להשתנות ככל שהרשויות חפצות. מבחינת המאפין העקרי של מדינה פאשיסטית בית המשפט בישראל עונה להגדרה זו. בחינת עיקר העיקרים של עבודת בית המשפט – קיום יחס הוגן וניהול משפט הוגן, הרי שזהו ההבט הפאשיסטי של מערכת המשפט בישראל. המערכת המשפטית כמובן אינה עונה להגדרה של רצון בטובת המדינה אם כי זה אינו מאפין שהוא יחודי לפאשיזם ולא המאפין השלילי. המערכת המשפטית ועמה שאר השמאלנים כמובן אינם מודעים לפאשיסטיותם כי כי כך למדו שכל שמאל הוא לא פאשיסטי וכל אוהב מולדתו הוא פאשיסט... המשפטנים השמאלנים יכולים בלי שום ריסון עצמי לכפות את דעתם הפוליטית על אחרים אך עם מישהו אחר רק מביע ספק מייד מתנפלים עליו שהוא כופה את דעותיו הפוליטיות. אלה הפאשיסטים, לא מי שמחזיר לעצמו את הגזילה. |
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
שפרירית |
|
|
|
8 |
|
| |
|
בישראל שלא כמו בארצות הברית, השופטים הם עובדי מדינה וכשכאילה, הם בעלי אינטרס זהה לשאר פקידי המדינה. מנגנון הפקידות קיים בשביל עצמו בלבד והאזרחים מהווים נטל עליו. כלי טוב מבחינתם הוא לסכסך ולהרע ככל הניתן לאזרחים ואחת השיטות האפקטיביות היא לשחרר פושעים בתוך החברה הנורמטיבית כדי שאילו יסכסכו ויעסיקו את האזרחים בהתגוננות עצמית וכדי שלא יהיה להם פנאי לראות את הרקבון במסדרונות המנגנון הממשלתי המתועב.
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
איל |
|