בוקר אחד, לפני ימים לא רבים, שוחחנו על המצב. יש פיגועים. יש דוקרים צעירים. ואז הסביר אחד הדוברים: חכו לערב ותשמעו את הכתבים הצבאיים בטלוויזיה. כולם יגידו שזאת לא אינתיפאדה, כי מספר ההרוגים באינתיפדות הקודמות היה הרבה יותר גבוה. גם הציבור הפלשתיני לא הצטרף למפגעים ואלה מהווים מספר קטן ביותר של צעירים. אמר. אמר.
בערב, כשפתחנו את הטלוויזיות, כמו מילאו הכתבים הצבאיים את ההוראה - כולם חזרו בלשון אחת על הדברים. איך הוא ידע מה יגידו?
כשנפגשנו בשנית, הגיב הדובר, עיתונאי לשעבר. "כאשר ראיתי תמונה של זמר בשערי שני מגזינים של יום שישי, ידעתי שיחצ"ן עסק בכך. אין מקרה ששני עיתונאים אומרים אותו דבר בלי שידו של יחצ"ן הייתה בכך. במקרה שלנו - הרי דובר צה"ל הוא היחצ"ן. צה"ל מבקש להרגיע את הרוחות. צה"ל מבקש להגיד שזאת לא אינתיפאדה והציבור הפלשתיני אינו תומך בה".
והכתבים הצבאיים? "עליהם תחשבו מה שתחשבו". אני, למשל, חשבתי שזה חוסר מחשבה וגם קצת חוסר מקצועיות של הכתבים. תפקידם אינו להרגיע את הרוחות (לא) בשם דובר צה"ל או הממשלה. תפקידם, קודם כל, לחשוב ולתאר את המציאות בכלים מקצועיים ובידע שלהם.
חשבתי לעצמי: מהי בכלל אינתיפאדה? זאת לא מילה עברית ואני בטוח שאף ישראלי אינו יודע מה משמעות המלה. בוויקיפדיה כתוב שאינתיפאדה היא 'התנערות, התקוממות', בערבית. עוד נאמר שם כי "זהו אחד הפנים החשובים ביותר של הסכסוך הישראלי-פלשתיני בשנים האחרונות".
לא עברו ימים ספורים ובפגישה בבית הקפה התעקש יענקל'ה ושאל אותי: "אתה חושב שזאת אינתיפאדה או לא?" נעץ בי מבט חודר ודרש תשובה. זה היה לפני שעיינתי במקורות ולכן השבתי: "המלחמה בינינו ובין הפלשתינים החלה לפני שנולדתי. זאת מלחמה בצורות שונות ובמערכות מתחלפות. עכשיו דוקרים. אז לא חשוב לי אם קוראים לדבר הזה במלה ערבית זו או אחרת". האיש לא היה מרוצה מן התשובה.
אני אינני מרוצה מן המצב.
המקרה המוזר של רבין
בגלל יום הולדת משפחתי, ביקרנו במוזאון רבין ברמת אביב. באנו כקבוצה והוצמד לנו מדריך ידען וסימפטי. כשהלכנו במסדרונות העמוסים תמונות ומצגות, עברו על פנינו תלמידי תיכון, שרבים מהם באים לסיור לימודי. "מעניין", אמר המדריך. "בכל סיור קופץ תלמיד ומעיר: איזה מוזר, שרבין נדקר דווקא בכיכר רבין". לי זה לא היה מוזר. רק הראה את עומק הבורות.