אחרי 20 שנה

שלוש יריות בגב שינו את ההיסטוריה. נבל, פחדן ופונדמנטליסט מן הסוג האירני המצוי, שימש כזרוע ארוכה של משלחיו הפנטיים שבינם לבין משטר דמוקרטי אין ולא כלום. בעוד כמה ימים יערכו טקסים לציון יום השנה ה-20 לרצח המתועב, ושוב נשמע נאומים חוצבי להבות ופתטיים באותה המידה, נאומים מן השפה אל החוץ, נאומים המהווים מס שפתיים ותו לא. אחרי 20 שנה מצבה של ישראל גרוע יותר, משוסעת יותר, אלימה יותר, גסה כלפי השונה, האחר, בצורה מעוררת סלידה. מאחורי המילים המנחמות כביכול מסתתרים רגשות שנאה כלפי האיש שנרצח, אהדה או הבנה כלפי מי שרצח, תקווה שביום מן הימים הנבל ישוחרר כי אנו הרי עם מלא חמלה. אמיצים יותר יצאו נגד מה שמכונה מורשת רבין כי בעיניהם זו מורשת קלוקלת, מורשת לא יהודית כי הם קובעים מיהו יהודי, מיהו ראוי להנצחת מורשתו. להם הבעלות על מדינה כי רק הם נלחמו עליה. ורבין, בסך-הכל רמטכ"ל צה"ל, כולל במלחמה שהחזירה לשליטת היהודים את המקומות הקדושים ביותר ליהדות, מלחמת ששת הימים, שגריר מוצלח מאוד בוושינגטון, שר ביטחון, ראש ממשלה, ותו לא. רק שליחי ריבון העולמים עלי אדמות ידעים מה טוב או מה רע לעם, רק קיצוניים שטופי מוח ובעלי אידיאולוגיה פשיסטית מסוגלים לראות רחוק, לראות קרוב. רבין וודאי היה בוגד כי לא הלך בדרכם מי שסוטה מדרך הישר שלהם, דינו מוות. הארץ לא הזדעזעה למראה תמונתו של רבין לבוש מדים נאציים. חורשי הקונספירציה שמא רבין נרצח על-ידי השב"כ, לא יוכלו למחוק את מראות כיכר ציון, את הצעקות ההיסטריות וקריאות הגנאי כלפי רבין. הם כן מצליחים בצורה מעוררת חלחלה לחדור לליבותיהם של רבים מאוד בתוך החברה הישראלית. ולפעמים ההיסטוריה צוחקת וטופחת על פנינו כאחד. במשך כמה חודשים אחרונים תמונותיהם של ראש הממשלה הנוכחי, של שרים או ח"כים ואף נשיא מדינת ישראל, המעזים למתוח ביקורת על אותם מעשים בלתי חוקיים המכונים בעגה צינית "תג מחיר", שוב עוטרו במדים נאציים ושפמים נוסח היטלר. זו וודאי עוד קונספירציה מבית היוצר של השב"כ!, ואין קול ואין מצפצף. השיירה עוברת. האלימות מתפשטת. לית דין ולית דיין. ראש הממשלה וגורמי הביטחון טוענים שהרשתות החברתיות הפכו למדיה הפופולרית ביותר להפצת הטרור, לשלהוב היצרים, לגיוס מחבלים. הם צודקים לחלוטין. ומה בקרב היהודים? האם ראש הממשלה וגורמי הביטחון בודקים מה קורה ברשות החברתיות של היהודים? איזו הסתה נוראה כלפי השמאל, כלפי כל מי שאינו מסכים עם הפונדמנטליסטים! שפת הרשות החברתיות היא שפה אלימה שלא הייתה כדוגמתה. המתקפה כלפי בית המשפט העליון אין לה אח ורע בהיסטוריה של ישראל. הגענו אל אחד השיאים, עד כדי כך שחיי השופטים בסכנה. עליהום כלפיהם נורא. פוליטיקאים קיצוניים אינם בוחלים בשום אמצעי כדי להכפיש את בית המשפט העליון כמייצג את הדמוקרטיה. חוקים הזויים עולים ויורדים בקצב מסחרר. כל שר או ח"כ אלוהים. איני יודע מהי מורשת רבין זולת היותו של האיש לוחם, מפקד, רמטכ"ל, שר ביטחון וראש ממשלה. אך לא רק זאת. אדם שהייתה בו יושרה, מחויבות אין סופית לעם היושב בציון, איש שרצה טוב והאמין שכאן יש לבנות חברה שלא תחיה רק על חרבה אלא תוכל ליצור, לשגשג, לפרוח תחת חסות השלום. מעולם לא סבר רבין שהשלום בוא יבוא ומיד. אלא שהוא הפיח תקווה לימים טובים יותר, לשקט ולשלווה. רבין היה מוכן לנסות לעשות כל מאמץ להגיע לשלום גם אם לא האמין שבמהרה הוא יבוא. בגלל כל אלה הוא נרצח, ולמרבה הצער, מתכנני החיסול ומחסלו השיגו את המטרה. מעניין מה היו אומרים מנהיגי ישראל של היום לו רבין היה ראש ממשלה והאינתיפאדה הנוכחית הייתה מתרחשת בתקופת כהונתו!. ישנם רבים היודעים להטיח ברבין את אמת אוסלו. העובדות אינן מעניינות ורק הנרטיב השקרי הוא העיקר. רבין לא התקדם ביישום הסכם אוסלו כי נרצח. כל הספקולציות שוות כקליפת השום. ישנה רק עובדה אחת בלתי ניתנת לערעור: בחייו, רבין לא מימש את הסכמי אוסלו, לא אוסלו א' ולא אוסלו ב'. ממשיכי דרכו ניסו לעשות זאת, שמעון פרס ובנימין נתניהו. הסכם חברון לא נחתם על-ידי רבין אלא ממשלת נתניהו. לפי ההסכם, שוטרים פלשתינים נותרו עם נשק ואף קיבלו עוד אמצעים מישראל. הוקמו מסגרות ביטחונית נוספות. והעיקר, מרבית חברון הועברה לפלשתינים. רבין לא עשה זאת. גם ההסכמים האחרים והמפגשים בין נתניהו וערפאת לא יישכחו. גם את עזה לא רבין החזיר, ידוע אלא מבקרו הגדול, אריאל שרון, שיחד עם נתניהו במרפסת המפורסמת בכיכר ציון, פלט אש וחורית מפיו כלפי רבין. עובדות אלה אינן מעניינות את מרבית הציבור שהולך אחר הנרטיבים שקריים מבית היוצר של הפונדמנטליסטים הימנים. אין לדעת מה יקרה בעוד 20 שנה. ניתן לשער ולהעריך. רוצח רבין יהיה מחוץ לכלא כי יימצאו מספיק פוליטיקאים שידעו איך לשווק את השחרור. הציבור ברובו הגדול יקבל את ההסברים, ואמות הסיפין של הארץ לא תרעדנה. וכך, במקום ניסיונותיו של רבין ליצור מציאות של אנחנו פה והם שם, תהיה כאן מדינה דו-לאומית, עם כל המשתמע מכך. יגאל עמיר יוכרז כמנצח הגדול, גם אם הניצחון יהיה ניצחון פירוס.