התלמוד מביא את סיפורו של תלמיד חכם ומתמיד, שכל חייו היו עיסוק מפרך בשיפור מידותיו וחתירה קדימה, כנאמר בפיוטו של המשורר: "שובי נפשי למנוחיכי".
בדרכו השגורה מדי יום, מבית המדרש שבו בילה את חייו, לביתו, היה הצדיק מגיע אל מזלג דרכים על שפת אגם. משם הוליכה הדרך ימינה, מקיפה את שפת המים, לעבר הבית שבו התגוררה משפחתו. משמאל מקיפה הדרך את שפת המים שבה, במרחק ליד חורשת עצים, עסקה חבורת כובסות חשופות במלאכתה המתישה מבלי שים לב לגלישת מלבושיהן. מדי יום, כשהגיע הצדיק אל הצומת נאנח, עצם את עיניו ופנה ימינה לעבר ביתו.
אותו יום זחה דעתו והאיש אמר לעצמו, אלך שמאלה, אעבור את שפת האגם ליד שולי המים וכאשר אגיע אל חבורת הכובסות אפנה את ראשי הצידה ולא אתבונן בבשרן שנחשף. וכך עשה. כשחלף על פני חבורת הנשים התוססת, עירומה למחצה, הפנה את מבטו לשמים וחלף זך, צלול ונקי מכל אשם על פני הפיתוי הנורא, כבש את ליבו והמשיך בדרכו, פניו אל הבית. בהיכנסו לתוך הבית צהלו פניו ונהרו מקדושה. מופת של איש-רוח מופתי. הנה, אמר המתמיד לעצמו, ניצחתי. חכמים שהביאו ותיעדו את המדרש הזה צקצקו בלשונם והעירו, רשע האיש... הכיצד?
החכמים שנשאלו לפשר הקביעה האכזרית – אחת דרכם להסביר. מבחנו של המתמיד, הם אמרו, לא היה על שפת האגם, בקרבה אינטימית לחבורת הכובסות החשופות. מבחנו היה בצומת. שם היה עליו לפנות ימינה, כהרגלו - ושם כשל...
זה היה גם מבחנו של רבין ראש ממשלתנו. היה עליו לפנות לעבר ביתנו ומשפחותינו, לחזק את יסודות הבית ואת קורות הגג הדולף מעל ראשינו, להכין אותנו ליום סגריר, והנה פנה לעבר חבורת טרור ערבית מטורפת בטוניס, בראשה ערפאת, איש ערום, והביאה לתוך הבית כדי לנסות ולתרבתה במחיר דמים נורא הנמשך עד היום הזה. את הנעשה אין להשיב. על כך יש להכריז יום צום.
המהפנט
את הסיפור הזה שמעתי במו אוזני מפיו של רופא הילדים המבוגר ביותר בעירנו. המסקנות היוצאות התרוצצו בבני-מעי, על אחריותי.
מי לא שמע על בנקדוטו פורצלי המהפנט העולמי המהולל? הלה הפעים את העולם בתחילת המאה שעברה וחיסר כמה פעימות גם מליבו של היקום בעודו מפליא בתעלוליו. מיד עם היכנסו לאולם מלא מפה אל פה בבני אנוש נלהבים ותוססים היה מתווה תנועה באוויר והקהל נדם, מהופנט קם על רגליו וצעק באותו פה מלא מפה אל פה: יחי פורצלי הגדול! ומיד שקע בתנומת המתנה לבאות. תנועת ידו של פורצלי הגאון שרטטה חצי מעגל באוויר והסתיימה במשולש. אולי המשולש הקדוש, כי מי, בעצם יודע? כל העדים בקהל היו מהופנטים באופן אישי לגמרי... מיד לאחר אותה תנועה מפורסמת עשה המהפנט בקהלו כבתוך שלו ואיש לא פצה פה (אלא מפה אל פה) ולא צפצף ללא איתות מהמאסטרו הגדול והנורא.
יום אחד פורסמה מודעה וכל תחנות הרדיו שידרו אותה בכל רחבי העולם: האמן הגדול עומד להופיע בקרנגי-הול, מנהטן. מיד צבאו על הקופות כחצי מיליון איש ובמשך שבוע ימים רצוף צרו על האשנבים שניפקו כרטיסי כניסה שמחירם האמיר למחיר האמיר של בגדד. לא להאמין, ערים שלמות הופנטו בתהליך לא ברור ולא טבעי ועל-אנושי, לכאורה.
לבסוף הגיע וחל היום המיוחל. קהל עצום גדש את היכל הפלאות של מנהטן בירת העולם החופשי. רבבות התאספו ונצברו בכיכרות העיר סביב למשכן המפואר - אלא שהמהפנט התעכב. הרחובות, כולל הכבישים, היו עמוסים בבני תשחורת שציפו להעיף מבט במהפנט ולהתהפנט. היה צורך להמתין לנחיתתו של הליקופטר שייקח את האמן המופלא אל האולם בדרך הקצרה ביותר. כשהגיע האמן קצר הרוח והקומה אל מאחורי הקלעים נורה מיד כמו קליע אל הבמה כדי לטפס במדרגות על תפאורת הגבעה שעליה ניצב כמו באחו מול עדר בהמות שלעס ותסס מולו. מסמר קטן שלא ננעץ כהלכה צץ בדרכו והכשיל את המהפנט על פסגת הגבעה והוא כשל. בעודו צונח, התנפנפו ידיו באוויר באותה תנועה מעגלית שסיומה משולש והוא צרח בקולי קולותיו – חרא!
שבועיים וחצי עמלו שירותי הניקיון, התברואה והביוב של העיר הגדולה ניו-יורק, כנמלים חרוצות, לנקות את האולם המפואר ביותר בעולם וסביבתו...
יאסר ערפאת, הטרוריסט המצרי, הגיע אלינו מתוניס לפי הסכם סודי עם רבין ופרס היהודים. מהפנט רב השראה. הטריק המיוחד שפרסם את שמו בעולם החופשי, בתחילת הקריירה המבעתת שלו, היה תנועת אצבע משולשת שהצניחה מטוסים ששהו אותה שעה, בתוקף תפקידם, באוויר. ערפאת היה האמן הגדול והמופלא של סוף המאה שחלפה אבל השפעתו המהפנטת ניכרת מאוד מאז ועד היום. הוא עמד על בימת העולם במוקטעת שלו וצעק, דם יהודי! יש.