הרוג ופצועים, תאונות בדרכים, בתים מוצפים, כבישים חסומים, רמזורים מושבתים, עצים שקורסים, השבתת-עבודה וניתוק ממושך של חשמל - זוהי תמונות יומו הראשון של "היורה".
גשמים של ברכה? לא בינתיים. שוב מתברר שישראל אינה ערוכה לגנרל-חורף היא ניצבת מולו בחוסר-אונים, כי לשבש את חיי המדינה לא צריך מתקפת-טילים בהכרח. די לשם כך במטח של גשמים, עם ברד וברקים ללא הפוגה.
ישראל, כמובן, משוועת לגשם, אבל לא בנוסח של יום האתמול. די בשבוע בנוסח דנן כדי לכונן בה משק-חרום.
חוויה טראומטית
לא נעלם ממני שבדברים האלה, שאינם משלימים עם מוסכמות המציאות, יש כדי לקומם כל מי שיקרא אותם. אז נכון שישראל זקוקה בדחיפות למי-גשמים שיצילו את אדמתה מחורבן. גם נכון שמצוקה של מים תפגע, בסופו של דבר, בכולנו. אבל מה שהמדינה צריכה באמת הוא חורף גשום לאורך כל העונה, באורח אינטנסיבי ובעיקר מידתי. לא ימים מעטים של גשם סוחף, שיש בהם אפקט הרסני. רק בגשמים מדודים תוכל האדמה לספוג כראוי את המים הדרושים לה, ותאפשר בכך את הבשלת הירקות והפירות הצומחים עליה.
אינני רוצה, חלילה, לפתוח את פי לשטן, והלוואי שאתבדה והשנה אכן תהיה שנת-גשמים מבורכת. אלא שניסיון העבר, החוזר בדרך כלל על עצמו בכל פעם, מלמד שלא כך הם פני הדברים. במציאות העגומה של יום האתמול - המדינה רק מתבוססת במים.
בי, בכל אופן, הותיר אחריו יומו הראשון של "היורה" חוויה טראומטית. את שיר הילדים הנודע "גשם גשם - בוא" - אשיר מעכשיו בפרפרזה שלילית, בנוסח: "גשם גשם - לך"! כל אימת שאיננו בגדר של גשם-ברכה.