הרמטכ"ל היוצא,
בני גנץ מחוזר כבר זמן רב על-ידי מפלגת העבודה /
המחנה הציוני, וואט אבר, כמי שאמור להצילה מתהומות הפוליטיקה אליה הגיעה. שורתי התחתונה: חבל על המאמץ.
בני גנץ, אדם מקסים ויתכן אפילו שהינו ברוך כשרונות. אך לא ככה מביאים מנהיג לקידמת הבמה הציבורית-פוליטית, כאילו הכל מסביב ממתין רק למנהיג. האם מישהו מכל סיעת המפלגה הזו עשה אי-פעם חשבון נפש עם עצמו ו/או במסגרת המפלגה? האם התקיימה אי-פעם פגישת עבודה אמיתית כדי למצוא דרך להגיע לשלטון, דבר שברור אפילו לליכודניקים שהוא כבר מזמן צורך השעה והחמצן החיוני להמשך קיומנו כאן על פני האדמה?.
אינני מתכוון לכל הרחישות, הרכישות והתככים השיגרתיים כמו "
שלי יחימוביץ' תחבור ל
עמיר פרץ" ו/או "כבל יתמוך בהרצוג"... וכד'. את האינטריגות הללו כבר הקיאו תושבי מדינת ישראל לפני הרבה שנים, ואת התוצאות רואים היטב על הלוח האלקטרוני הזוהר מעל המגרש הפוליטי.
אז מה הבעיה?
באמת שלא הבנתם את הבעיה?
אז הנה לכם הבעיה האמיתית של מפלגת "העבודה"/"האבודה".
נ.ב אני מוכן להגיע ולהרצות לחברי סיעת "העבודה" בכל עת, עם תנאי מוקדם: כולם יהיו נוכחים!! לא מתאים לכבודכם? הבנתי...