מחד אומרים מתנגדי ראש הממשלה דברים איומים עליו. מה לא אמרו ואיך לא כינו אותו? אדם מסוכן (כינוי בו החל יוסף שריד ב-1988 ), מסית, הסכנה הגדולה לעם ולמדינה, ועוד ועוד מילים רעות וקשות שהשמאל נוהג ל"שבץ" בשנאתו למישהו. בכלל המילה מסוכן היא מעין קוד משמעותי בשפתם. ומאידך איני מבינה מדוע שופכים על בעל "שתי מדינות לשני עמים" כל כך הרבה "מחמאות", בעת שהוא מאכזב רבים מאלה שתמכו בו.
הייתכן שאנשים יחששו ללכת בביטחה ברחובות הערים? בארצנו שלנו איננו בעלי בית, ונתונים לסכנה מתמדת? מדי יום מתבשרים על אדם שנרצח, התרגלנו לכך, אך הרי זה איננו דבר נורמלי וטבעי שמדינה כלשהי "חיה" לאורו... ראש הממשלה ושר הביטחון חייבים להעניק לתושבי הארץ הזאת ביטחון מירבי והם אינם מספקים זאת. כלל וכלל.
בתקופת כהונתו הראשונה של
בנימין נתניהו הוא בנה את הר חומה נגד כל העולם וחילק שפע של אישורי בנייה להתנחלויות. בתקופת כהונתו השנייה הוא מתרכז בהקפאות, ולא מדובר באותם תשעה חודשי הקפאה שנמשכים עד עצם היום הזה. על-פי נתונים שפרסמה מחלקת המחקר של מועצת יש"ע, נתניהו בשלוש הממשלות האחרונות בנה הכי פחות מכל הממשלות, כולל המערך. היום יש איסור על ייצור תוכניות חדשות. למעשה קורה בשטח דבר מוזר. האיסור על בנייה הוא מוחלט, ואם משתחררת איזו תוכנית בינוי ישנה, בג"ץ מסתער להוציא להם צווי הריסה בלחץ עתירות השמאל, ואז הדרך היחידה היא לאשר אותן ולא לתת יד להריסתן.
סוכות אבלים
בנימין נתניהו הבטיח לבנות באיתמר לאחר רצח משפחת פוגל, וזה לא קרה. הבטיח לבנות ברמת שלמה ובקריית ארבע. בבירת ישראל בונים היום רק בצד שהיה בידינו לפני 67. כנראה שזה מונהג אצלו כבר בכוח האנרציה. את חגיגות היובל למלחמת ששת הימים המיועדות לעוד שנה ומחצה כבר מתכננים. אך מאחר שהשמאל מתכנן סוכות אבלים, "מראה" הממשלה אומץ לב "רב", והיא כן תחגוג את שחרור ירושלים. אבל הלאה, חברון, בית-לחם, שילה, שומרון, יהודה, הס מלהזכיר.
גם שמירת הסטטוס-קוו עליו הודיע בהר-הבית, שלפיו ערבים יכולים להתפלל ויהודים לא, היא החלטה אומללה. בוויכוח המתמשך מול הערבים, המדברים על זכותם בכל מקום בארץ הזאת, ישראל מדברת רק על שיקולי ביטחון ועל חסרונו של פרטנר בצד השני. הרי אין אומה שיש לה זכות על ארצה יותר מאשר לעם היהודי על ארץ ישראל, וראש המחנה הלאומי איננו מסוגל להגות מילים אלו.
המינהל האזרחי אישר את הקמת הכיכר על הכביש הראשי מירושלים לחברון במימון הארגון הפרו ערבי USAID. הפגנות ובקשות לא עזרו והכיכר קמה וכמוה עומדות לקום עוד כמה. הכיכר הזו מועדת לפורענות. שם נדקרו ונדרסו מספר חיילים ומעגל התנועה הפך בשבועות האחרונים לקן טרור של ממש, שם מכוניות חייבות היום להאט, שם יש פקקי תנועה, ואז "זוכים" הנהגים למבול של אבנים. התוכנית הייתה להקים כביש דו מפלסי, אך הארגון שפועל למען הערבים, לחץ כדי להטיב עם תושבי בית ענון וליצור רצף כבישים בין השכונות הערביות באזור. ארגון זה הפעיל לחץ והיום החלו בעבודות במימונו בכפר חווארה בכביש 60, הציר המרכזי מצומת תפוח ליישובי גב ההר. ראש הממשלה ושר הביטחון מאפשרים חופש פעולה לכל שוחר רע, והתערבות מוחלטת של גורמים זרים. הייתכן שכל הפניות מצד התושבים הנוסעים על כבישים אלה, לא הגיע אליהם?
פתרון אנושי
הממשלה עומדת מנגד מול עתירות השמאל להרוס את בית הכנסת "איילת השחר" בגבעת זאב. אומנם יש לתלות את הקולר באטימות ליבם של שופטי בג"ץ, אבל בהחלט שותפים לכך נתניהו וממשלתו, שיכלו לפתור את הבעיה על-ידי אימוץ דוח השופט
אדמונד לוי ז"ל. במקרים שבהם טענה לבעלות על קרקע שצצה זמן רב לאחר שנבנו עליה מבנים, הפתרון ההגיוני האנושי והצודק הוא לפצות בתשלום את בעלי הקרקע, לא להרוס את המבנים. בוודאי שכך צריך כאשר מדובר במקום קדוש, בית כנסת, שפועל כבר שנים רבות. עמותות השמאל שחברו לערבי כדי להחריב את בית הכנסת אומנם מוכיחים שדברי נתניהו עליהם, ששכחו להיות יהודים, אמת לאמיתה. אבל גם הוא וגם שריו אינם מוכיחים שיש א-לוהים בלבבם.
נתניהו החליט על החזרת גופות הרוצחים. לדעתי כשאדם מחליט להפוך עצמו לחיית טרור, אין לו זכות להיקבר. אמנת ז'נבה לא עומדת לו. ממשלת ישראל מסייעת לנרטיב של האויב הרצחני שמחבליו הם לוחמיו, וככאלה זכאים להכרה כחללים. מדוע לא לקבור אותם בבית קברות לרוצחים וטרוריסטים, שם המצבות נושאות רק מספר סידורי, או לשרוף את גופותיהם ולפזר אותם כפי שעשו לאייכמן. גם הוא היה רוצח יהודים, גם גופתו לא הוחזרה לאמו המחלקת סוכריות.
הניצחון יבוא מלמטה. מן העם היהודי היושב בציון, מן העם השואף לשלמות הארץ, מן העם שלא יסכים עוד לחולשה, לרפיון, לוותרנות, מול אלה הקמים עלינו לכלותנו, מן העם שיאציל על מנהיג בעל רוח חזקה וגבורת המעשה, שיכריז כי ארץ ישראל היא ארצנו מקדם, ולא יעזור לצלב של אֱדוֹם, המבקש להרכין ראשנו כאגמון, לא יעזור לערבי עם פגיון, כאן נישאר לעד ובכל מקום.