הקשיים הכלכליים הפוקדים את אמצעי התקשורת הישראלית אינם פוסחים על ערוצי הטלוויזיה הישראלית. חדשים לבקרים מאיים גרזן הכורת על ערוץ זה או אחר, והכל מחמת העדר רווחיות. במצב ביש כזה אין פלא בכך שישנם שדרים המבקשים לחלץ את עצמם מהחורבן הצפוי לערוץ שלהם.
זה בדיוק מה שעשתה זה עתה
אילה חסון, כשהחליטה לנטוש את הספינה הבוערת של הערוץ הראשון ולנחות במהרה אלי חוף-מבטחים (בינתיים) של
ערוץ 10. ואכן, השדרנית המוצלחת של ערוץ 1 הקדימה בכך רפואה למכה, שהרי גורלו של הערוץ הננטש כבר נחרץ, ובעצם ימים אלה נגזר עליו לפרפר בין חיים למוות, גם אם על הנייר הוא, כביכול, מתחדש בתחיית המתים.
תרומה נכבדה
תעתועי הגורל הם שהזניקו את ערוץ 10, מחרב הסגירה שאיימה על ראשו, לתחייה מחודשת. אחרי ככלות הכל צריך לזכור שהצלחתו של ערוץ טלוויזיוני אינה צריכה להימדד רק בחומר, אלא גם - ואולי מעל לכל - דווקא ברוח שלו, והיא אכן זו שעמדה לזכותו. .
אין לחלוק על העובדה שערוץ 10 תרם, יותר מכל ערוץ אחר, תרומה נכבדה להעלאת רמתם של שידורי הטלוויזיה. לעומת ערוץ 2, המתרכז בעיקר בתוכניות-ריאליטי, שיצאו לרבים וטובים מכל החורים - משליך ערוץ 10 את יהבו על תחקירים ותוכניות-אקטואליה מובהקות. בכך הוא נבדל גם מערוץ 1 הגוסס, שאינו מסוגל לספק אותם לצופיו מסיבות מובנות.
אין זאת כי אם נוטשה הבא של הספינה הטובעת בלבוש הערוץ הראשון יהיה השדרן המוביל, יעקב איילון, שילך, מן הסתם, בעקבות אילה חסון וגם יחזור בכך אל ערוץ 10, שאותו נטש בזמנו. שיבתו הביתה תבטיח לערוץ הזה עוד חיזוק משמעותי ותותיר את הערוץ הראשון מותש וחסר-כוח.