ב-30.11.15 התקבל בכנסת בקריאה שנייה ושלישית חוק הטבות במס וייעוץ מס (תיקוני חקיקה), התשע"ו-2015. חלק נכבד מהחוק הוקדש לדיווחים, שאמורים לאפשר לאנשי רשות המיסים לאתר בקלות - ומוקדם ככל שניתן - תכנוני מס "מזיקים" (מונח שאינו מוזכר בחוק). אליבא דאנשי הרשות, בשנים האחרונות גבר השימוש בתכנוני מס יצירתיים לצורכי הפחתת מס "בלתי נאותה". על כן, יש לאפשר לעובדי הרשות לקבל במקרים מסוימים מידע (כפי שנקבע כעת בחוק), כדי שיוכלו לבחון את מעשי הנישומים.
המנגנון שנקבע לשם כך בפקודת מס הכנסה נראה, על פניו, כבד ומסורבל במיוחד, ולהלן סקירת עיקר ההוראות:
1. הוטלה חובת דיווח בגין קבלת "חוות דעת", החלה על יחיד או חבר בני אדם (למעט "מוסד ציבורי") שהכנסתם (ברוטו) בשנת המס עולה על 3 מיליון שקל (לא כולל תמורה ממימוש נכסי הון), או שקיבלו "חוות דעת" בקשר למימוש נכסי הון, בתמורה העולה על 1.5 מיליון שקל.
2. "חוות דעת" לעניין זה היא בכתב, חתומה על-ידי נותנה, שניתנה במישרין או בעקיפין לאדם ומאפשרת או נועדה לאפשר למקבל "יתרון מס" (ראו להלן), ובלבד שהתקיים לגביה אחד מאלה: שכר הטרחה בגין חוות הדעת תלוי בסכום יתרון המס שייווצר למקבלה, ונקבע בסכום כולל של 100,000 שקל לפחות; היא "תכנון מדף" (ראו להלן).
3. "יתרון מס" - לרבות כל אחד מאלה: הנחה או הקלה מהמס, דחיית אירוע המס, הפחתה של סכום המס, או של סכום מקדמה, או הימנעות ממס; הימנעות מחובה או מהתחייבות לנכות מס במקור או הוצאות, או להתחשב בהפסד [זו לשון החוק]; דחייה של מועד תשלום המס.
4. "תכנון מדף" הוא אחד מאלה: חוות דעת הכוללת בעיקרה תוכן אחיד באותו נושא, שניתנה במישרין או בעקיפין, על-ידי נותן חוות הדעת בתוך תקופה של שנתיים, לשלושה לפחות שאינם קרובים, והיא אינה תלויה בעיקרה בנסיבותיו המיוחדות של מקבל חוות הדעת; חוות דעת שנותן חוות הדעת הוא שהציע אותה למקבל, מיוזמתו, והמקבל חויב בחובת סודיות לגבי תוכנה, כולו או חלקו.
בנוסף, ומבלי לגרוע מחובתו של אדם לדווח על "חוות דעת", הוטלה חובת דיווח נפרדת על אדם החייב בהגשת דוח שנתי על הכנסתו, אם נקט "עמדה חייבת בדיווח" (כפי שיקבע המנהל בטופס).
ומהי "עמדה חייבת בדיווח"? לעניין זה נקבעה הגדרה מקורית, שנביא אותה להלן ככתבה וכלשונה: "עמדה חייבת בדיווח - עמדה שמתקיימים בה כל אלה: היא עומדת בניגוד לעמדה שפרסמה רשות המיסים עד תום שנת המס שלגביה מוגש הדוח; יתרון המס הנובע ממנה עולה על 5 מיליון שקלים חדשים באותה שנת מס או על 10 מיליון שקלים חדשים במהלך ארבע שנות מס לכל היותר".
ועמדת רשות המיסים מהי? פשיטא, שהרי היא עמדה שפורסמה במקום נפרד באתר האינטרנט של רשות המיסים (לאחר שנציגי הלשכות המקצועיות קיבלו הזדמנות סבירה לטעון את טענותיהם לגביה, טרם פרסומה), ובלבד שנוסחה בלשון ברורה ומובנת [כך נכתב בחוק]. כן נקבע, כי מספר העמדות שתפרסם רשות המיסים בכל שנה, לא יעלה על 50 (אלא אם יגיש שר האוצר בקשה מיוחדת לאישור ועדת הכספים של הכנסת), אבל בשנים 2016 ו-2017 תהיה רשות המיסים רשאית לפרסם 100 עמדות בכל שנה.
הוראות בעלות אופי דומה, בשינויים המתחייבים, נקבעו גם לעניין חוק מס ערך מוסף, לעניין חוק הבלו על הדלק ולעניין פקודת המכס. במקרים אלה, נקבעה חובת הדיווח על יתרון מס העולה על 2 מיליון שקל בשנה, או על 5 מיליון שקל במהלך ארבע שנים, והותר לרשות המיסים לפרסם עמדות בשיעור של מחצית מהכמות שנקבעה לעניין פקודת מס הכנסה. תחולתו של החוק לגבי "חוות דעת" שניתנה מיום 1.1.2016 ואילך, ולגבי "עמדה חייבת בדיווח" שהובאה בדוח לשנת 2016 ואילך [כך כתוב בחוק].
במבט ראשון נראה, כי החוק מלא חורים ככברה (מה דינה של "חוות דעת" שאיננה בכתב, או כזו שלא נחתמה על-ידי נותנה, מה עם "שכר טירחה" שישולם בדרכים עקלקלות, מה תוקפה של "עמדת רשות המיסים" הנוגדת פסקי דין שנתקבלו - או שנוסחה בצורה בלתי ברורה - וכיוצ"ב), אך הפעם לא נעסוק בקטנות.
נסתפק בכך שנעיר, כי מתקבל הרושם שבמקרים רבים יהיה על הנישומים לקבל חוות דעת מיוחדת, כדי לדעת אם חלה עליהם החובה לדווח על "חוות דעת", או על "עמדה חייבת בדיווח". בשלב זה שואלים בוודאי את עצמם קוראינו ההמומים, כיצד הסכימו חברי ועדת הכספים של הכנסת להשית את הגזירות הללו על הנישומים? אין לנו אלא להצטרף לתמיהתם.
