בני זוג רבים נוטים לחשוב שאין כל משמעות לטקס הנישואין, כל עוד הם מחויבים רגשית זה לזו. אולם, לכל הפחות מהבחינה המשפטית, מחשבה זו שגויה, שכן לעובדה כי בני זוג גרים יחד אך לא נשואים - ישנן משמעויות אקוטיות, אותן יש להבין.
אף שהפסיקה והחקיקה הולכות כברת דרך ומעניקות זכויות שונות לא רק לנשואים, אלא גם לידועים בציבור - הרי שעדיין לא ניתן לומר, כי קיים שוויון בכל הנוגע לזכויות המוענקות לבני זוג נשואים, לעומת אלו של הידועים בציבור. להלן, בקצרה, הפערים הקיימים כיום בין בני זוג נשואים לידועים בציבור בתחום דיני המשפחה.
מזונות אישה
לפי הדין האישי, החל על זוגות נשואים יהודים, בעל חייב לספק לאשתו את מזונותיה כל עוד הם נשואים (אלא אם כן היא איבדה את זכותה לכך במהלך הנישואין, כגון אם בגדה בו).
אצל ידועים בציבור, המצב מסובך בהרבה. ככלל, לא קיים בחוק מושג של מזונות ידועה בציבור. קיים סוג של מזונות יציר הפסיקה המכונים "מזונות" משקמים. הללו נפסקים במקרים מוגבלים בלבד, כאשר הוכח, כי קיים פער כלכלי מהותי בין הצדדים, הסתמכות כלכלית של בן הזוג החלש על בן הזוג האמיד, יחסים ארוכי טווח ו/או ילדים משותפים.
גם כאשר נפסקים מזונות אלו, הם יהיו לטווח מוגבל בלבד, ובסכום שלא בהכרח מכסה את כלל צרכי בן הזוג הנזקק, אלא רק יעזור לו לעמוד על הרגליים. אין ספק, כי מדובר כאן בהבדל של ממש, שיכול להיות מהותי מאוד במצב בו מצבה הכלכלי של האישה אינו שפיר, והיא נתמכה בידי בן זוגה במהלך חייהם המשותפים.
ירושה
לפי חוק הירושה, בני זוג נשואים יורשים מחצית מהעיזבון, ללא צורך בהבאת הוכחה מסוימת מלבד עצם הנישואין. אצל ידועים בציבור, כל אחד מהם יירש מחצית רק אם בני הזוג עומדים בתנאים המצטברים הבאים:
1. הם אינם נשואים לאחר בעת הפטירה (בני זוג יכולים להיחשב ידועים בציבור בעיני בית המשפט גם אם פורמלית מי מהם עדיין נשוי לאחר, אולם הם לא יוכלו לרשת זה את זה).
2. אין הוראה אחרת בצוואה (ככל שנערכה צוואה על-ידי בן הזוג שהלך לעולמו).
3. הם ניהלו חיי משפחה ומשק בית משותף (אחרת כלל לא ניתן לומר שמדובר בידועים בציבור).
חלוקת רכוש
לב המחלוקת בין ידועים בציבור נטוע בדרך כלל בשאלת חלוקת הרכוש. אצל בני זוג נשואים (שלא ערכו ביניהם הסכם ממון הקובע אחרת) הרי שבעיקרון, כלל הרכוש המשותף שנצבר במהלך הנישואין אמור להתחלק בצורה שווה במעמד איזון המשאבים (קיימת אפשרות לחלוקה שאינה שווה, אולם זהו הכלל הבסיסי הקבוע בחוק). אין צורך בהבאת הוכחה מסוימת לצורך ביצוע חלוקה שווה. ההפך הוא הנכון: בן זוג שטוען, כי בן זוגו האחר אינו זכאי לרכוש שנצבר במהלך חיים משותפים או זכאי לפחות ממחצית - אמור להוכיח זאת, ואין מדובר בדבר של מה בכך.
לעומת זאת, אצל ידועים בציבור לא קיימת הנחה אוטומטית זו, ועליהם לעבור מספר מכשולים בטרם שיוכרו כזכאים לחלק מהרכוש שנצבר במהלך חייהם המשותפים. ראשית עליהם להוכיח שהם ידועים בציבור. לשם כך, עליהם להוכיח קיום חיי אישות כבעל ואישה, וניהול משק בית משותף. בתי המשפט יבדקו בין היתר את הקשר בין הצדדים, הסיבה שבגללה נמנעו מלהינשא (האם הייתה מניעת דתית לעשות כן, או שמא בני הזוג פשוט בחרו במודע שלא להינשא), מגורים תחת קורת גג אחת, וניהול כלכלי של משק הבית. לעיתים, יאלץ הצד הטוען לשיתוף להביא הוכחות בדמות עדים ומסמכי בנק, שיעידו על הקשר ביניהם, לרבות שיתוף כלכלי.
לאחר שעמדו בנטל זה, ולאחר שבית המשפט השתכנע כי הם אכן ידועים בציבור, הם יידרשו להוכיח שותפות ברכוש העומד לדיון. ככלל, יהיה קל יותר להוכיח שיתוף בנכס בו עשו שימוש יומיומי או שנצבר על-ידי שניהם במשותף (כגון רכב או חשבונות בנק), מאשר בנכס עסקי או כזה שנצבר לפני החיים המשותפים. ביחס לשני הסוגים האחרונים - תידרש הוכחה כבדת משקל.
הסיבה לדרישה הנוקשה יחסית בכל הנוגע לשיתוף ברכוש, היא שקיימים מצבים רבים בהם ידועים בציבור שומרים, ביודעין ובכוונה תחילה, על הפרדה רכושית בכל הקשור לשאר נכסיהם, בעיקר במצב בו כל צד כבר הגיע עם רכוש שצבר קודם לכן, והוא השביח במהלך החיים המשותפים.
