שנות הרגיעה הארוכות ממתח המלחמה הקרה בין רוסיה לארה"ב מגיעות עתה, מן הסתם, לקיצן. זירת ההתגוששות החדשה נסובה הפעם סביב מגמות ההתפשטות של רוסיה, שבאו לביטוי מוחשי באוקראינה ובסוריה.
אחרי שנים ממושכות של עמידה בצל, בעטיו של הלם פירוק המשטר הקומוניסטי, שוב מצליחים הרוסים לא רק להתאושש משברם, אלא גם ללפות את המערב בחיבוק הדב שלהם ולהותירו למולם בחוסר-אונים.
האימפריה הרוסית התפוררה אומנם לפני שני עשורים, אבל היא מנסה עכשיו לחזור בגדול לימי-גדולתה ואל מה שהייתה בשנות הזוהר שלה. שליטה העכשווי והכל-יכול,
ולדימיר פוטין, מראה בימים אלה לנשיא-ארה"ב,
ברק אובמה, ולחבר-מרעיו במערב, מאיפה בדיוק משתין הדג.
אדון העולם
אין זאת כי אם פוטין גמר אומר להחזיר לארצו עטרה ליושנה. אחרי שעלה בידיו להכניע את גאורגיה המורדת, ואחרי שהזהיר שכך ינהג גם בכל מי שינסה להתגרות בו - מראה פוטין את נחת-זרועו גם בסוריה, ובה בעת אף מצליח לכופף את ברק אובמה, שרק יכול לחלום על הפסקת-אש במדינה השסועה ואפופת הלהבות.
תוך ניצול חולשתו הברורה של אובמה, כשלצידו ניצב מערב אימפוטנטי, מצליח פוטין להצטייר בעין כל כאדון העולם החדש. ללא כל קושי עלה בידיו של השליט הרוסי לא רק לבסס את שלטונו המוחלט בחבר העמים, אלא גם לקרוא נכונה את המפה העולמית, שמאחוריה ניצב כיום רק נמר של נייר.
עם מערב אימפוטנטי כזה, הוא יכול, כמובן, להרשות לעצמו לאיים ללא סייג וללא כל מורא, ולקטוף תוך כדי כך את פירות-עמלו.