כל אחד ואחת מאתנו נתקלים באין ספור מודלים שונים של זוגיות; החברים מהעבודה או מבית הכנסת, השכנים, הדודים, ההורים, הילדים, פשוט מכל כיוון. לא פעם אנו מוצאים את עצמנו מתפעלים ממודל מסוים, מתרגשים ורוצים להיות בדיוק כאלה.
פרשתנו "תצוה" פותחת בציווי על מעשה המנורה שעמדה במקדש. תפקידה של המנורה, כמו כל מנורה אחרת, הוא להאיר. אך לא הארה רגילה, הייתה זו הארה מיוחדת. חז"ל [תנחומא תצוה, ו] מלמדים אותנו שהחלונות במקדש היו רחבים מבחוץ וצרים מבפנים, עניינם היה להפיץ את אור המנורה החוצה, לעולם כולו.
החלונות המיוחדים של המקדש מלמדים אותנו שיעור כפול; מחד-גיסא - כאשר אנו רוצים להאיר החוצה, לשתף, לחלוק בחוויות, להעניק עצה וכו', עלינו לתמצת את מה שיוצא מהבית שלנו החוצה לדיוק ההכרחי; פעמים רבות יותר מדי, שיתוף רב מדי במה שמתחולל אצלנו בבית ובזוגיות יכול ליצור אצל הצד השני קנאה ותחרות, מתח בין בני הזוג ומחשבות לא בריאות (כמו: "אז למה בן/בת הזוג שלי לא מתנהג/ת כך...").
ומאידך-גיסא - גם כאשר אנחנו מבקשים ללמוד משהו חדש שישפר את הזוגיות שלנו או יאיר את ביתנו באור חדש, אנחנו צריכים לדעת לסנן, לא כל דבר יכול להיכנס, לא כל דבר מתאים. דרך הפתח החיצוני הרחב נקלטים המון רשמים, הכל-מכל-כל. באחריותנו לסנן את הדברים ולהעביר דרך הפתח הפנימי והצר אך ורק את מה שמתאים לנו, למקום שבו אנחנו נמצאים עכשיו, למה שנכון למצב הנוכחי שבו הזוגיות שלנו נמצאת.