נשיא ונצואלה ניקולס מאדורו הודיע השבוע על הצטרפות ארצו למדינות מפיקות הנפט שהחליטו שלא להגביר את תפוקת הנוזל השחור לפחות עד סוף חודש מארס הקרוב, נוכח הירידה המתמשכת של מחירי הנפט בשוקי העולם. בעקבות ההודעה, זינקו מחירי הנפט בבורסות העולם. מאוחר מדי ומעט מדי.
מעבר לערכה הפוליטי והתדמיתי, הודעתו של מאדורו ריקה מתוכן ממשי ואינה יכולה להשפיע על המשבר הכלכלי העמוק שעמו נאבקים מדי יום כ-35 מיליון תושביה של ונצואלה, וודאי לא תהווה פתרון למצב.
כלכלת ונצואלה מתבססת מזה עשרות שנים על הפקה וייצור של נפט גולמי ומזוקק. בין 1929 ל-1970 הייתה מדינה זו היצואנית מס' 1 בעולם של הזהב השחור. לאחר מכן התייצבה במקום השלישי בין היצואנים, אחרי סעודיה ואירן, עם רזרבות מוכחות מהגבוהות בעולם.
מעמדה הכלכלי ומיקומה הגאוגרפי בקרבת האיים הקריביים, הרי האנדים, האוקיאנוס האטלנטי והאמזונס, שימש מנוף למדיניות החוץ שלה שדגלה באינטגרציה מדינית וכלכלית של מדינות אמריקה הלטינית הגובלות עמה.
סא"ל כריזמטי
שחיתות הפוליטיקאים וחוסר התפקוד של הממשלות שהתחלפו תכופות עיכבו את פיתוחה של כלכלת ונצואלה, וההכנסות האדירות מהנפט מילאו לאורך שנים את כיסיהם של אלה שנימנו עם השכבה השלטת, בבחינת בוננזה ללא שליטה.
הוגו צ'אבס, סא"ל כריזמטי, מגלומן שנאומיו הנמלצים והדמגוגיים נמשכו שעות, חסיד של צ'ה גווארה וחניך פוליטי של נשיא קובה דאז
פידל קסטרו, תרגם את השאיפות לאינטגרציה לדוקטרינה מרקסיסטית מאואיסטית תחת השם "סוציאליזם של המאה ה-21".
צ'אבס החל לכהן כנשיא ב-1989. הוא מיצב את ארצו כאויבת של ארצות-הברית, והנפט של ונצואלה שימש לו ליזמים ראוותניים, שלביצועם זכו מתי מעט בעלי מזל בתחום השיכון, הבריאות והחינוך, בעוד שמחצית מאוכלוסיית מדינתו נמצאים מתחת לקו העוני. צ'אבס הלאים חברות נפט זרות שפעלו בוונצואלה, וכשהשליטה המוחלטת עליהן הייתה בידיו, רכש בעלי ברית מבין ראשי מדינות באמריקה הלטינית מקובה ועד ארגנטינה וחילק נפט מוזל.
במקביל, מדינות רבות בעולם, ביניהן רוסיה, אירן וסין, וכן מדינות ערב זכו בחוזי רכש מועדפים על חשבון ההכנסות העתידיות של הנפט. כלומר, קודם הזרים את הנפט, ורק אחר כך גבה את התשלום עבורו. פזרנותו של צ'אבס שהתחייב לרכוש מידידיו בעולם מנשק ועד למזון במחירי שיא, נמשכה עד למותו במארס 2013.
רוב מיוחס
ניקולס מאדורו, סגנו ואחר כך ממשיכו של צ'אבס, שהיה נהג בתחבורה הציבורית של קראקס בירת ונצואלה, איש חסר השכלה וכריזמה, הלך לאיבוד בערפל של ירידת המחירים והביקוש של הנפט. ונצואלה נדחפה למשבר כלכלי עמוק שמתבטא כיום בין השאר באינפלציה של 180 אחוז הנחשבת לגבוהה בעולם.
בבחירות האחרונות לאסיפה המחוקקת ספג ניקולס מאדורו, שתום כהונתו הרשמי הוא ב-2019, מהלומה אלקטורלית מצד האופוזיציה. כיום הוא מאוים בסילוקו מהשלטון בדרך דמוקרטית על-ידי חברי האסיפה הלאומית - הליך שנדרש לו רוב מיוחס של חברי האסיפה.
מאדורו הכריז לאחרונה על מצב חרום כלכלי וגרם להתפטרותם של נגיד הבנק המרכזי ושל שר האוצר של ונצואלה. הוא הבטיח לקצץ בהוצאות הממשלה, ולהמשיך ולשמור על המטבע המקומי הבוליבר, ובעיקר הבטיח להמשיך במאמצים לשלם את חובותיה החיצוניים של ונצואלה שמקורם בירידה במחירי הנפט ובעיקר בכשלונו של מורו צ'אבס לגוון את הכלכלה לענפים אחרים.
ראשי מדינות באמריקה הלטינית שזכו בעבר לחסדיו של צ'אבס והזדהו במידה זו או אחרת עם "הסוציאליזם של המאה ה-21" הודחו מהשלטון או הובסו בבחירות, החל מכריסטינה קירשנר בארגנטינה, טאבארה ואסקס באורוגואי, דרך דילמה רוסף בברזיל העומדת למשפט פוליטי. ואילו ראול קאסטרו הפך כיוון ופניו הם כיום לפיוס עם ארה"ב.
גינות ציבוריות
אירן ורוסיה התרחקו מוונצואלה בשנה האחרונה, וסין שהעניקה לוונצואלה מלוות ביד רחבה על חשבון ההימור בקבלת משלוחי נפט זול, תובעת ממאדורו פירעון חוב של 45 מיליארד דולר, תוך דרישה מתמשכת להגברת משלוחי הנפט במחיר עוד יותר מוזל.
חברת הנפט הלאומית, מקור המימון העיקרי של האוצר של ונצואלה, שהבנקים הגדולים בעולם נמנו על מחזריה, מתקשה כיום בהשגת קווי אשראי לכיסוי צרכי התקציב המינימליים של המדינה הנאמדים ב-35 מיליארד דולר בשנה. ספקים מפנמה ויצרני מוצרי-חלב זעירים מאורוגואי שקעו בחובות והפסיקו את משלוחי הסחורות ומוצרי החקלאות לוונצואלה.
הנשיא מאדורו בייאושו מציע לאזרחים להפוך גינות ציבוריות למשטחי גידול ירקות ומתפאר בכך שהוא מגדל במעונו 50 תרנגולות לבשר. אזרחיו עומדים בתורים ארוכים להשגת מוצרי מזון בסיסיים, מוצרי היגיינה ותרופות, בעוד ששטרות הכסף שבכיסיהם מאבדים מערכם, בדומה לקופת מדינתם.