מיותר בריבוע
אל"ם
בועז הרשקוביץ מונה למזכיר הצבאי של הנשיא. ואני תמה למה מבזבזים תקן ומשכורת של אלוף-משנה על יועץ לבעל תפקיד מיותר לחלוטין, שגם ככה מבזבזים עליו יותר מדי מכספינו?
המפציץ נמשה מהביצה
68 שנה אחרי שנעלם בביצה אגאימבו הנידחת באי פאפואה ניו גיניאה, הצליחו האמריקנים למשות מפציץ בי-17-אי מבצר מעופף, שיצא לתקוף את המערכים היפניים באי רבאול באוקיינוס השקט.
זו הייתה התקיפה האווירית הארוכה הראשונה של בעלות-הברית. את המבצר המעופף הטיס קפטן פרד איטון מטייסת קנגורו, שתגברה את פרל הרבור מיד לאחר ההתקפה היפנית. צוותו של איטון לא ביצע את משימתו, אלא נטש את מטוסו, וחולץ אחרי מסע הישרדות, שנמשך שישה שבועות.
מטוסם האבוד נשכח, והתגלה שוב רק בשנת 1972 על-ידי צוות אוויר מחיל-האוויר האוסטרלי. באמצע שנות השמונים יזם דיוויד טאליצ'ט את חילוץ המטוס האבוד, ומאמציו נשאו פרי בשנת 2010. עתה מתברר, שהמבצר המעופף הזה שמור היטב, והוא מטוס נדיר - רק ארבעה מטוסים מדגם אי-שרדו. לכן, מתכננים לשקמו, ואולי אף להביאו שוב למצב טיסה.
מעשה בזקן
מלכתחילה, איני מאמין לדובר צה"ל. והנה סיפור, שהביאה
כרמלה מנשה ברשת ב' של
קול ישראל: "צה"ל שפט לשבעה ימי מחבוש חיילת טבעונית, שסירבה לחבוש קסדה עם רצועות עור בזמן שמירה ...".
מדובר צה"ל נמסר בתגובה, כי בניגוד לנטען, לחיילת הוצגו חלופות לחבישת הקסדה, המכבדות את אורח חייה הטבעוני, וכי החיילת נשפטה כיוון שסירבה למלא את פקודתם.
ומשום-מה אני מתעקש לא להאמין לגרסת הצבא, שנסתרת על-ידי התנהגותם בעבר של מפקדיה, שהתירו לה לשמור בלי קסדה, אך בעת האחרונה שינו את עמדתם; וכאמור, החיילת נשלחה למחבוש.
ונמשיך לעוד עניין, שדיווחה כרמלה מנשה: מרד בפלוגה רובאית של גדוד הנח"ל "גרניט". גם בסיפור הזה יש שתי גרסאות, ואני מסרב לסמוך על גרסת צבאנו. עשרים מחיילי פלוגה רובאית ותיקה בגדוד "גרניט", שהיו באימון ברמת הגולן, עזבו את בסיסם במחאה על ששפטו למחבוש תריסר מחבריהם, שסירבו לקום למסדר בוקר. הורי החיילים סיפרו, כי בניהם מחו על יחס של מפקד הפלוגה. הם הוסיפו, כי למרות שבניהם ביקשו, לפני שמונה חודשים, שיחה עם מפקד הגדוד, בקשתם לא נענתה.
אין ספק, מרד ביחידה צבאית - ובעיקר, בכוח לוחם - חמור. נראה, שהמרד נבע מאווירה שלילית בגדוד, שהועצמה על-ידי סירוב המג"ד לשוחח עם חייליו על קובלנותיהם - עד שעזבו את בסיסם במחאה.
אך כל זה וכאפס לעומת הטירוף החדש, שנפל על בכירי צבאנו, שהחליטו להילחם בזקנים. "לא תשחית את פאת זקנך", מצווה התורה (ויקרא, י"ט, כ"ז). חכמים דנו באיסור הזה הרבה, והרמב"ם כלל את האיסור על השחתת זקן בפרק הלכות עבודה זרה בספרו, משנה תורה. לעומת זאת, טוען דובר צה"ל, "אי-אפשר לקיים צבא כשכולם עם זקן".
כבעל זקן מגיל צעיר, שהפר כל פקודה לגלחו במהלך מלחמת יום הכיפורים, איני יכול אלא לגחך - במה עסוק צבאנו, ולאלו מלחמות מיותרות מכניסים אותו גנרלינו. כלומר, מה הקשר בין זקן לבין הניהול המתמשך של צבאנו המופלא בידי חדלי-אישים (שלמיטב זיכרוני, אף אחד מהם אינו מזוקן)?!
לעניות דעתי, הצעד הזה הנו חוליה בשרשרת פעולות נגד הדת, שנוקט הצבא, והחלה לפני כמה שנים, כשהצבא החליט לחזור לנוסח החילוני של "יזכור". המשכה בדיכוי הרבנות הצבאית; ומי יודע מה רעיון העוועים הבא, שימציאו גנרלינו.
הקרב על הזקן - לא סוף דבר
אחד במארס נקבע כתאריך הלא-קדוש לאכיפת הפקודה המטומטמת לגלח את זקניהם של חיילי צה"ל. כבעל זקן מנעוריי, לא הבנתי מה הקשר בין משמעת לזקן ובין זקן לביצועי הצבא.
הרשו לי לשער, כי הפקודה לא תיאכף כיוון שצבאנו הדגול לא טרח לבדוק את כל הבקשות, שהגישו חיילים לגדל זקנים. ועוד סיבה - הסערה הציבורית, שעוררה ההוראה, והביאה גם להכרזת רבנים - בצדק - כי המדובר בפקודה בלתי-חוקית בעליל בצבא, המתיימר להיות צבא יהודי של המדינה היהודית. עובדה זו מחייבת פרהסיה יהודית במחנות הצבא, אוכל כשר במחנות, שמירת שבת וכן - אי-השחתת פאת זקנם של חיילים ושל קצינים, המעוניינים לגדל את זקניהם.
צבאנו ימצא דרך לרדת מן העץ, אך את זה לא יתקן את הנזק, שהסבה הפקודה ליחסיו עם הקהילה הדתית-לאומית. כאשר צבאנו מנסה לגייס לשורותיו כל אחד, קשה להבין למה משתדלים מפקדיו לקלקל את יחסיו עם הדתיים, שכרגע הם העלית המשרתת בצבא גם כמותית.