לאחרונה יצאה מתחת ידה של נציבת הביקורת על הפרקליטות,
הילה גרסטל, טיוטת דוח
בנוגע ליחסים בין המכון לרפואה משפטית לבין הפרקליטות. על-פי הפרסומים בתקשורת, בדוח עולה בין היתר הבעייתיות במתן חוות דעת המוזמנות על-ידי הפרקליטות, מבלי שניתנה לנאשם ולפרקליטיו הזכות המינימאלית לפחות ל
שאול שאלות "הבהרה" כפי שזכות זו נתונה למזמיני חוות הדעת - הפרקליטים.
מכאן עולה השאלה האם זהו נוהג חוקי, מאזן, הגון והוגן כלפי נאשמים, שמורשעים על-ידי בתי המשפט מדי יום על סמך חוות דעת של המכון לרפואה משפטית, כאשר אין להם כל אפשרות להעיר לעד המומחה בנוגע לחוות דעתו.
עוד פורסם, כי פרקליט המדינה,
שי ניצן, ביקש מהיועץ המשפטי לממשלה,
אביחי מנדלבליט, למנוע את פרסום הדוח "הן מאחר שבחלקו הוא דוח פרטני מובהק, הכולל התייחסות להתנהגות פרקליטים מסוימים ומתיחת ביקורת עליהם, והן מאחר שבחלקו הוא כולל ביקורת על שיקול הדעת של הפרקליטים. פרסום הדוח במתכונתו הנוכחית יסתור את מסמך העקרונות ויפגע בעיקרי הצדק הטבעי ובעקרונות היסוד של השיטה".
תגובה זו מלמדת דווקא, כי יש מקום לפרסם את הדוח עם החלק הפרטני, וזכותו של הציבור - לרבות הנאשמים ועורכי הדין - לדעת את אשר מסתירה הפרקליטות. כך גם לגבי החלק הנוגע לשיקול דעתם של הפרקליטים שהשופטת גרסטל ראתה אותו כמוטעה, ואשר ייתכן שהביא למאסרם של חפים מפשע.
להשלמת התמונה, נזכיר את הדברים שצוטטו בתקשורת מפיו של מנהל המכון, ד"ר
חן קוגל: "לפרקליט מותר לבוא לרופא ולומר לו: תסתכל שוב על חוות הדעת שלך, כי יש לי עדויות שאומרות אחרת". מצד שני הדגיש קוגל: "אגיד את זה בצורה הכי ברורה. לא בא פרקליט לדוקטור מסוים ואמר לו: תכתוב כך וכך בחוות הדעת. אני לא מכיר מקרה שזה קרה".
הבה נלבן עמדות שאין עליהן מחלוקת לכל הפחות במישור החוקי-משפטי. כאשר עסקינן בעדי תביעה מומחים, הרי שעדותם אינה אמורה להיות מושפעת מעדויותיהם של אחרים אלא להסתמך רק על מקצועיותם ומומחיותם. אם מקצועיות ומומחיות אלו ניזונות מפרטים מוכמנים בתיק, הרי שיש בכך "פגם מהותי" בחוות הדעת הסופית שלהם, ההופכת להיות מה שמכונה "חוות דעת מלוכלכת". עד מומחה אמור לקבל נתונים אוביקטיביים בלבד, לנתח את הנתונים ולהגיע למסקנותיו בעצמו, ללא "מצגת" של אפשריות אחרות נוכח קיומן של ראיות נוספות.
אין לקבל את טענת הפרקליטות נגד בחינת שיקול הדעת של עובדיה. עדיף פרקליט מפוטר על פני אדם מורשע על לא עוול בכפו. עדיפה אמת מרה על שקר מתוק. עם כל הכוח הראוי לפרקליטות המדינה, ויש לה הרבה כוח, הגיעה השעה שייעשה סדר ביחסיה עם המכון לרפואה משפטית. גם אם הדוח הסופי יהיה שונה, כפי שטוענת/מקווה הפרקליטות, לא יהיה בכך כדי להכשיר את הרומן האסור וארוך השנים בינה לבין המכון.
גופות - מלאות סודות הן. הדבר החשוף היחיד בהן הוא מיקום הפגיעה. חשיפת סיבותיה של הפגיעה תלויה בחוות דעת מקצועית, שחותרת בכל האמצעים המקצועיים להרמת המסך מעל סוד זה. סודות אלו אינם נחלת פרשנותם של פרקליטים חסרי מקצועיות רפואית. אין זה תפקידו של הפרקליט ליצור כתב אישום יש מאין וגם לא בהנחה רפואית נדחקת, אלא רק מתוך היש. ובוודאי שאין זה תפקידו ליצור את היש מתוך עדויות שאינן תואמות את הממצאים הרפואיים.
שאלות הבהרה, כפי שמציגה אותן הפרקליטות, אינן שאלות הבהרה. ככל שהן שזורות באפשרות של תוצאות בהתאם לעדויות אחרות, הרי שמדובר בהשפעה בלתי הוגנת על עד, ויש בכך כדי לשבש הליכי חקירה והליכי משפט. וכל הליקויים שצוינו כאן חמורים עוד יותר לנוכח העובדה, שיש בישראל רק מכון אחד לרפואה משפטית - לעומת חמישה בשווייץ, שלושה בירדן ושניים אפילו ברשות הפלשתינית.
דין הדוח להתפרסם על מסקנותיו ללא מקצה שיפורים. עדות כבושה לא מתקבלת במישור המשפטי ובטח שלא במישור הביקורתי. הניסיון לייפות את הדוח אין בו כדי להחליף ממצאים עובדתיים שכולנו ערים להם.
