אנו מוצאים עצמנו לא מעט עומדים בפני נושא אכיפת חוקים, כאשר ישנה הפרת חוקים רבה מאד, כמו נסיעה תוך כדי דיבור בטלפון, כניסה לאתרים לא מורשים, זריקת אשפה בימי השבוע האסורים או במקומות לא מורשים וכו'.
חלק לא קטן מהפרות החוק באות גם מצד הילדים, אם זה בבית הספר, אם זה בצבא, אם זה בקהילה ואם באולמות הקולנוע. בדרך כלל יש נטייה של ההורים להעביר את האחריות לגורמים הנוגעים בדבר לדעתם, לדוגמה הפרות הסדר בבתי הספר נוגעות למורים, לרמת ההוראה, למשרד החינוך ועוד, ורק בסוף הרשימה ניצב ההורה.
הכוונה מגיל אפס
הפרות הסדר בכבישים ובמדרכות, קפיצה אל הרחוב ועוד, מיוחסים על-ידי ההורים למשטרה, לבתי המשפט המחוקקים, אך רק לא לעצמם.
אני סבור שהאחריות הינה בראש וראשונה של ההורים, וכפי שהם מחנכים את הילדים כך הם מתנהגים בחוץ. כפי שנהוג לאמר כמו שמציעים את המיטה כך אנחנו ישנים בה. ללא חינוך מבית והכוונה נכונה מגיל אפס, הילדים יגדלו באופן אקראי, יאמצו מושגים מהחוץ, ינהגו כמו החברים המחונכים יותר או פחות, ולא יהיו עצמאים בכך.
הגיע הזמן שההורים יפנימו כי התנהגותם בראש וראשונה, היא הנותנת. ילד שרואה שאביו זורק עטיפת ארטיק לרחוב ינהג כמוהו. מחקרים הוכיחו כי כ-70% מהתנהגות הילד נרכשת בבית, ולכן אם ההורים לא יקחו אחריות, נמשיך לראות את הנעשה בחוץ ולהטיל את האשמה על הילדים.