אחד אמר לי: אני מתלבט אם ללכת לצבא או לשירות לאומי משמעותי. הרי בצבא מכים את הדתיים ללא הרף: א. ביטול תודעה יהודית ובמקום זה הרצאות רפורמים. ב. גזירת הזקנים. ג. הורדת דרגת הרב הראשי לצה"ל לתת-אלוף, כך שאינו שותף לישיבות מטכ"ל. ד. גיוס של חיילים וקצינים נוצרים. ה. ערבוב חיילים וחיילות ביחידות קרביות ופגיעה חמורה ביותר בצניעות. ו. עונשים לחיילים שלא רצו לשמוע שירת נשים. ז. ויתור לחייל שהכניס חזיר בחדר אוכל. ועוד ועוד. בקיצור: "גזירת שמד".
אמרתי לו: זה באמת "קיצור". נכון שיש בעיות בצה"ל, אבל הן קצרות, ולעומת זאת יש בו ריבוי קדושה. וכי מהי קדושתו? קיום מצוות, כנוסח חז"ל: "אשר קדשנו במצוותיו". והרי בצה"ל כל חייל, מקיים שלוש מצוות אדירות, כפי שמברר רבנו הרב צבי יהודה במאמרו "למצות
הארץ", שכתב לקראת מלחמת השחרור (לנתיבות ישראל א קיא):
-
א. הצלת העם. מצוה גדולה להציל יהודי, שדוחה כמעט את כל המצוות שבתורה, קל וחומר להציל את עם ישראל, וכמובן בשביל הצלה זו, לא די כמציל אחד, אלא צריך מאות אלפי מצילים. ובשביל מצוה זו, אדם גם צריך לקחת סיכון, כפי שבררו הפוסקים, עיין שם.
ב. הצלת הארץ. כלומר מצות ישוב הארץ שתהיה תחת ריבונותנו, מלחמת מצוה. צה"ל, כשמו, כן תהילתו, צבא הגנה לישראל, הגנה על עם ישראל והגנה על ארץ ישראל. כידוע, בשביל להגן על הארץ, מצוה להילחם, ומתוך כך להסתכן. מצוה שמסתכנים עבורה היא ודאי מצוה גדולה.
ג. קידוש השם. כאשר אנו מוכים, נרדפים, עם מפוזר ומפורד בגלות, אנוסים וחמוסים - זה חילול השם. לעומת זאת, כאשר אנו משיבים מלחמה שערה, ומכים את אויבנו שוק על ירך, זה קידוש השם גדול.
כל הרשימה שהצגת היא מופרזת. אין חלילה בצה"ל מגמה להעביר על הדת. כולם אוהבים את כולם. החילוניים אוהבים את הדתיים והדתיים אוהבים את החילוניים. אנו מתפללים שתהיה אהבת ישראל באומה כולה כמו בצבא.
אותן הבעיות שציינת אינן ייחודיות לצה"ל, אלא הן אספקלריה של מה שקורה באומה כולה. בוודאי שהן צריכות תיקון, גם במדינה וגם בצבא, ויש חובה להתמסר על כך. אבל מכאן לאפר כל הצבא באפר, ולהשליך עליו בוץ - הדרך רחוקה מאוד. ומי שמתבטא כן כלפי צבאנו האהוב, צריך לבקש ממנו סליחה. וטוב שעה אחת קודם.
מאוד יש להיזהר מהכללות, מהן סבלנו מאנטישמים למיניהם לאורך הדורות: "יהודי אחד גנב" - היסק אינדוקטיבי: "כל היהודים גנבים". לא בגלל חייל אחד שהביא חזיר, זה כבר צבא של חזירים. לא בגלל שירת נשים פה ושם, צה"ל הפך למקהלת נשים. לא בגלל חייל נוצרי בודד, זה כבר חנ"ל, צבא נוצרי לישראל. ולא בגלל כמה הצקות לא מוצדקות לזקן, זה כבר צג"ל, צבא גילוח לישראל. לא להגזים.
נכון שיש דברים לא תקינים בצה"ל, שצריכים תיקון בכל תוקף. אך זה הצבא שלנו, לא צבא של קנטוניסטים של ניקולאי הראשון הרשע, למען רוסיפיקציה של כל היהודים.
משל לאדם שאומר לאשתו: נמאס לי מהבית, אני יוצא. אומרת לו אשתו: אתה חוזר מיד! זה הבית שלך! אם יש דברים שלא מוצאים חן בעיניך, הפשל שרוולים והתחל לעבוד.
נכון שהצבא שלנו אינו מלאך, אך גם אתה לא מלאך, וגם אני לא מלאך. אשריך שהצבא אינו מלאך, שאם כן, לא היה מקבל אותך בשירותיו, וגם לא אותי.
אוי, כמה אנו אוהבים את צבאנו, עם מצוותו וקדושתו, על-אף כל מומיו. צה"ל, אני אוהב אותך.
אילו פינו מלא שירה כים אין אנו מספיקים להודות לד' על שנתן לנו את הצבא הזה.
חזק חזק ונתחזק.