טוב, אז ביום חמישי החברה שלי הייתה אמורה לחזור הביתה. כמובן שמאוד התרגשתי, כי זאת הפעם הראשונה שהיא לא ישנה בבית איתי מאז שעברנו לגור ביחד. אז אחרי העבודה מיהרתי לנסוע לשוק העלייה, כי שם יש כל מיני דברים ותבלינים שאין בשום מקום אחר, ורציתי מאוד להכין משהו מיוחד כדי להפתיע אותה. טוב, אז האמת היא שאני לא כל כך מכיר את השוק הזה, וכל מה שאני יודע עליו זה רק משמועות, כי מישהו במעמד החברתי שלי וההשכלה הגבוהה שלי לא מסתובב בדרך כלל במקומות כאלה ששם יש בעיקר את המעמדות הנמוכים שהממשלה לא דואגת להם כי לא אכפת לה מהם בכלל. אז חשבתי שאם אקנה שם קצת דברים, זה יהיה מעשה חברתי ראוי.
אז עליתי על האוטובוס שהיה בהתחלה עם הרבה מקומות ישיבה, אבל מהר מאוד התמלא בכל מיני זקנות מכוערות עם המון סלים ובכל מיני אנשים בלי חינוך כמו שצריך שכל הזמן דיברו בקול רם והפריעו לי, אבל התעלמתי מהם בגבורה, כי הייתה לי מטרה טובה.
אחרי שירדתי ממנו התחלתי לחפש את השוק, אבל מצאתי בעיקר חנויות ישנות של אנשים זקנים שאפילו לא יודעים עברית כמו שצריך שמוכרים המון המון גרביים ותחתונים מאוד בזול. אז לא התאפקתי וקניתי לעצמי גרביים וגם תחתונים לבנים, למרות שאני בדרך כלל מעדיף תחתונים או גרביים שיש עליהם ציורים של חיות. אבל תמיד טוב שיש בבית עודפים למקרה חרום, כי אנחנו כאן לא יכולים לדעת מתי תהיה מלחמה עם כל הממשלה הזאת ועם הדתיים שרוצים מלחמה כל הזמן. אז בגלל זה גם קניתי כמה קופסאות שימורים של טונה ושל כל מיני דגים שאני לא מכיר, אבל המוכר מאוד המליץ עליהם. ואז לא יכולתי להתאפק וגם קניתי סירופ בצבע אדום שהמוכר אמר לי שהוא סירופ פטל, אבל לא יכולתי להיות בטוח באמת כי לא היה כתוב עליו שום דבר, אבל מאז שאני ילד אני אוהב סירופ אדום.
ליתר ביטחון
טוב, אז בסוף גם מצאתי כמה חנויות שיש בהן המון תבלינים שאני לא מכיר עם שמות מוזרים (כי הם באים מכל מיני מדינות מפגרות שהם לא מערביות), וקניתי המון קופסאות קטנות כאלו מפלסטיק עם התבלינים. וגם קניתי כל מיני קטניות (שאני לא בטוח מה זה, אבל ככה אמר לי המוכר) ושעועית שיהיה לי ליתר ביטחון (כי שעועית אני מכיר). אה, וגם קניתי לעצמי נברשת של מנורות, כי ראיתי שיש שם כל מיני חנויות של מנורות שאיש לא קונה אותן כי הן מאוד מכוערות, אבל היה שם מישהו מאוד זקן וראיתי שהוא ממש זקוק ללקוחות, וכמו שאתם כבר יודעים, אני תמיד שמח לתמוך בכאלה שאין להם את המזל שלי והם קצת נחותים מבחינת ההשכלה והמצב הסוציו-אקונומי (שזאת מילה חזקה מאוד). אז בחרתי לעצמי נברשת שיכולה להכניס לתוכה שמונה נורות, ולמרות שהיא עלתה לי 730 שקלים (אחרי הנחה מיוחדת), היא הייתה יחסית נחמדה, וחשבתי שהחברה שלי מאוד תשמח לקבל אותה ממני מתנה.
טוב אז אתם בטח מבינים שבסופו של דבר היו לי לא מעט דברים, אז הייתי חייב לקחת מונית (כי הנברשת הייתה מאוד כבדה) והנהג של המונית שהיה מאוד נחמד פתח לי את התא האחורי כדי שאשים שם את כל הדברים, וגם סגר איתי מחיר הוגן (80 שקלים עד לחולון) וגם הוסיף לי לחשבון 50 שקלים כי הוא אמר שזאת כבר הובלה מיוחדת, אבל בגלל שהוא היה נחמד הסכמתי איתו, כי לא יכולתי לקחת את כל הדברים באוטובוס.
טוב, אז כשהגעתי הביתה, שמתי את כל הדברים במטבח, ואת הנברשת שמתי על השולחן בסלון, בגלל שלא ידעתי מה לעשות איתה, ותסכימו איתי שאני לא חשמלאי, אז אני לא יכול לתלות אותה בעצמי כי זה לא המקצוע שלי, אז התקשרתי לרחמים מהטמבוריה שהוא כל מיני דברים וגם חשמלאי, אבל הוא אמר לי שהוא יכול להגיע רק יותר מאוחר.
טוב, אז לבשתי את הסינר הוורוד שלי עם ההדפס של פרחים שקיבלתי מתנה מהחברה שלי, והכנתי לה ארוחת ערב כדי שהיא תבין שאני ממש שמח שהיא חוזרת, והשתמשתי בהמון תבלינים מאלה שקניתי במיוחד, כי חיפשתי ומצאתי מתכון מיוחד לכל מיני דברים כאלה באינטרנט, אז שמתי את הסיר על האש, ועכשיו אני רק מקווה שזה יהיה טעים.
רגישה לניקיון
אז אחרי שגמרתי, ישבתי בסלון והדלקתי טלוויזיה, למרות שהיה קשה לי קצת לראות מפני שהנברשת הסתירה לי קצת ולא היה לי מה לעשות חוץ מלחכות לרחמים שיגיע לתלות אותה. רק התפללתי שהוא יגיע לפני שהחברה שלי תחזור, וככה תהיה לה הפתעה. טוב, אז לשמחתי רחמים הגיע די מהר יחד עם סולם וכל מיני כלי עבודה, ואחרי שהוא הוריד את המנורה הישנה, הוא התחיל לקדוח חורים בתקרה כדי לתלות את הנברשת, ולמזלי הוא לא עשה יותר מדי לכלוך (שמתי עיתונים על השולחן ועל הרצפה), כי לא רציתי שיהיה לי יותר מדי לנקות, כי החברה שלי מאוד רגישה לניקיון. אז כשהוא ביקש ממני לעזור לו להרים את הנברשת, כמובן שניסיתי לעזור לו, ואז הוא חיבר אותה לתקרה. אבל מיד התברר שהוא לא הביא איתו מספיק מנורות, אז הוא ביקש ממני לעלות על הסולם ולהחזיק את הנברשת בזמן שהוא הולך להביא מנורות מהטמבוריה ואמר לי שאני לא צריך לזוז, כי הוא עדיין לא חיזק אותה. אז החזקתי את הנברשת והוא הלך. אני חייב להגיד שדי פחדתי שהיא תיפול פתאום, כי היא עשויה מהמון חלקים של זכוכית. טוב, אז לשמחתי הוא חזר די מהר וחיזק אותה לתקרה, ואז הכניס לתוכה את המנורות. אז אחרי שהוא ירד הרמתי את המתג של ההפעלה וכנראה שהיה לי חוסר מזל אבל שמעתי רעש וכל האורות בבית נכבו פתאום. טוב, אני חייב להודות שקצת נבהלתי, כי יכול להיות שזה אומר שפתאום יש מלחמה ואיזה טיל פגע בחברת החשמל ועכשיו יהיה חושך, אבל אז נזכרתי שיש לי בבית גם נרות לייתר ביטחון וגם כל מיני קופסאות שימורים שבדיוק הבאתי מהשוק.
טוב, אז רחמים שבכלל לא נבהל, יצא החוצה וגילה שכנראה הפקק נשרף בגלל הנורות בנברשת, אז הוא הלך להביא פקק חדש מהטמבוריה, ואני נשארתי להדליק נרות בסלון. טוב, אז אחרי שהוא חזר הוא החליף את הפקק, אבל כשניסינו להדליק מחדש את האור, שוב הוא נשרף כי כנראה (ככה אמר רחמים) הנברשת לא הייתה בסדר והיא מקצרת כל הזמן. טוב, אז היינו חייבים להוריד את הנברשת ולהחזיר בינתיים את המנורה הישנה, אבל כשהורדנו ביחד את הנברשת קרתה תקלה קטנה, כי בדיוק המים רתחו, והמרק המיוחד שהכנתי התחיל לגלוש על הכיריים, ואני לא יכולתי לעזוב את הנברשת, אז נהייה המון בלגן במטבח (וגם לא היה אור). אז בסוף רחמים החזיק את הנברשת, ואני רצתי למטבח והתחלקתי על המרק שכבר הגיע לרצפה כי לא ראיתי אותו וגם היה ריח נורא באוויר מהתבלינים שנשרפו בסיר. אז ניסיתי לקום על הרגליים, אבל נורא כאב לי בקרסול, אז רציתי נורא לצרוח מכאב, אבל לא היה לי נעים מרחמים. אז הצלחתי לעמוד על רגל אחת ולכבות את האש. אז רחמים שגמר להוריד את הנברשת התחיל לטפס על הסולם עם המנורה הישנה, אבל הוא הפיל את אחד הנרות שהדליק בטעות את העיתון שהיה על השולחן, ומרוב בהלה הוא טיפס על הסולם עד למעלה וקיבל מכה בראש מהתקרה. אז הייתי צריך לקפוץ מהר על הרגל שלי ולנסות לכבות את העיתונים עם מים בדלי שהבאתי מהמקלחת. טוב אני אחייב להגיד שתפקדתי כמו שצריך לתפקד בשעת חרום כמו זאת, אבל בדיוק אחרי שקצת נרגענו, נפתחה הדלת והחברה שלי הגיעה.
ואני לא רוצה לספר מה קרה אחר כך.