חשבתי על זה, ואני חושב שהפלרת המים היא חיובית, כי היא תוריד את מחירי הדיור. כי פלואור הוא רעל חריף, אשר בבואו במגע עם מים, כולל עם נוזלי גוף, הוא הופך לחומצה פלואורית שהיא החומר המעכל ביותר בטבע, שאפילו לא ניתן לשמור בבקבוקי זכוכית כי הוא ממיס אותם.
ואולם ממש כרעלים אחרים, כאשר הריכוז שלו מאד-מאד נמוך, הרי הוא מהווה "יסוד קורט" שהגוף זקוק לו, והוא דווקא מועיל לבריאות, ממש כמו האשלגן, שמזונות עתירי אשלגן הם בריאים, אך די בעלייה זעירה מעבר לריכוז הנכון (כגון בזמן דהידרציה בעקבות פעילות גופנית מאומצת) כדי לגרום לספורטאי להפרעות קצב ודום לב ומוות מיידי.
הופך לקטלני
אין לי ספק כי הוספת הפלואור למים תיעשה במשאבות מינון אמינות אשר תוספנה רק את המומלץ, קרי, חלק אחד פלואור למיליון חלקים של מים, ומשמע גרם אחד פלואור לכל מטר קוב של מים.
בסביבת כפר סבא יש שפע של שטחים חקלאיים. הם מושקים כמובן במים. מי שתיה או מי ביוב מטופלים שהחומרים האורגניים שבהם חומצנו אך המינרלים כמובן נותרו בהם. נניח שהצמחים מנצלים 10% ממי ההשקייה. 90% פשוט מחלחלים ושבים למי התהום וכפר סבא היא גם עיר יפה - שפע של גינון על איי התנועה וגנים ציבוריים.
פארק כפר סבא עתיר הדשא שמי ההשקייה שהוא צורך יכלו בנקל להרוות מדינה אפריקנית בינונית, וכל המים הללו המחלחלים חזרה למי התהום הם כמובן מופלרים. כשיישאבו שוב מן הקוויפר ובטרם יוזרמו לברזים יופלרו שוב. והפעם כבר יהיה במי השתייה שלנו גם הפלואור הקודם וגם ההפלרה הנוכחית, לאמור, חלק וחצי למיליון.
ואחרי ההשקייה הבאה, בעוד שבוע, כבר שתי ההפלרות הקודמות ועוד החדשה, יהוו נניח שני גרם למטר קוב? ושבוע אחרי זה כבר 2.5? אנחנו משתמשים במי בארות. כל מה ששפכנו על הקרקע, חוץ מאותם עשרה אחוז שהצמחים אכן מנצלים ומאיידים (המינראלים, כולל הפלואור, אגב, נשארים בצמח...). כלומר, המים ששימשו להשקיית הקרקע חוזרים למי השתייה שלנו. ובכל שאיבה נוספת אנחנו מוסיפים עוד פלואור.
באיזה ריכוז הפלואוריד הופך לקטלני במיידית ממש כמו ציאניד? באיזה ריכוז הוא יהרוג רק אחרי שבוע? באיזה שלב יסתבר כי פתאום יש בארץ הרבה יותר דירות ממבקשי דיור, ומחירי הדירות יצנחו עד שאפילו ילדיי שלי, אם אך יקפידו לשתות כל הזמן רק מים מינראליים מיובאים, יוכלו לעמוד בהם?