רוח המפקד?

את ניצני המרד הנוכחי של קציני הצבא בהנהגה המדינית ראינו אצל גבי אשכנזי. כולם פסקו סופית שלא מדובר בפוטש. גם אני מסכים שזה לא היה פוטש, כי פשוט אני לא יודע בדיוק מה זה פוטש, אך זה היה מרד, לא מרד של כל הצבא, ולא מרד המכונה בגידה אלא פשוט מרד אישי של מפקד הצבא נגד הממונה עליו מכוח חוק יסוד הצבא. ומאחר שהמרד הזה עבר יחסית בשלום, למעט אשכנזי ולשכתו הצמודה, (אשר לדעתי היו הקורבן "השתמש וזרוק" של כל התהליך, וכגולנצ'יקים מקצועיים הם גם מבינים זאת וסותמים את הפה לדעתי) ראו מה קיבלנו מאז: קיבלנו רמטכ"ל חדש המגדיר עבורנו את היעדים הלאומיים שלנו את האיומים עלינו כאילו הוא ראש המדינה בכבודו ובעצמו, וקיבלנו את סגן הרמטכ"ל המדבר עלינו ועל הנאצים באותה נשימה ואף מוסיף ואומר שהשואה "צריכה להביא אותנו להרהורים מעמיקים בדבר אחריותה של מנהיגות", כאילו מדובר באותם אלופים בדימוס, נעדרי בלורית ועגלגלי כרס שעמדו על במות ערב הבחירות ושירתו את השמאל במסע להורדת נתנייהו. אז האם מעתה, כאשר סיכוייו הפוליטיים של גבי אשכנזי כנראה אפסו, הרמטכ"ל החדש נכנס למרוץ על תפקיד ראש הממשלה? האם גם הסגן מצטרף למרוץ הזה? או שמא סגן הרמטכ"ל ממלא רק את רוח מפקדו? לא לצה"ל כזה התפללנו.