אז ככה, אחרי שפסח עבר, פתאום נהיו לנו כל מיני חגים שלמרות שאני יודע שהם חשובים מאוד, אני לא באמת מבין אותם. החג הראשון הוא יום השואה, שאני אומנם יודע שפעם לפני איזה 100 שנים הרגו הרבה מאוד יהודים, אבל מצד שני גם הרגו הרבה אנשים אחרים. אז אומנם אני מבין שלנו היהודים זה חשוב, אבל כמה כבר אפשר להתעסק בזה? אז בגלל זה אנחנו צריכים לעמוד דום ולשלוח את הילדים הצעירים שלנו לכל מיני ארצות באירופה כדי שיחזרו יותר פשיסטיים? הרי כל האנשים התרבותיים מהמעמד שלי היו באוניברסיטה ויודעים שהסיפורים האלה קצת מוגזמים, כי זה משרת את המשטר האפל כאן, ורק גורם לנו להיות יותר דומים להם כל הזמן. עובדה, אפילו ההוא מהצבא, שאומנם אני לא בעדו, כי הוא מפקד על צבא הכיבוש האכזרי, אמר שאנחנו בדיוק כמו ההם מההיסטוריה. טוב, אני לא בטוח שאני מסכים איתו לגמרי, כי עובדה שיש גם אנשים כמוני וכמו החברים שלי שתומכים בדברים הנכונים ואפילו מוכנים ללכת להפגנות ולמסיבות כדי להביע את העמדות הנכונות והצודקות שלנו.
אבל ישר אחרי זה חל יום הזיכרון, שזה יום בשביל שכולם יבכו על החיילים שנהרגו סתם, בלי שום סיבה חוץ מלהנציח את הכיבוש האכזרי, ואת זה שאנחנו באנו לכאן כדי לגרש את כל הערבים התמימים שרק היו כאן ורצו להיות חקלאים ואוהבים את השלום. אז לפחות יש לנו גם את היום הזה שאנחנו האנשים הטובים והמוסריים יכולים לזכור את כל הדברים הרעים שעשינו כאן לבני הדודים ונוכל לזכור מה עשינו ולחשוב טוב טוב מה אנחנו יכולים לעשות כדי לתקן את זה. מצד שני, אני תמיד זוכר שאחרי יום הזיכרון בא יום העצמאות של המדינה שלנו, ואפילו שאני חושב שזה לא כל כך יפה לשמוח על הדברים הרעים שאנחנו עושים לבני הדודים, בכל זאת אני אוהב את יום העצמאות, ואפילו יש לי כמה מנהגים שאני מקפיד עלייהם ביום העצמאות מאז שאני ילד קטן.
בוכה כמו ילד
קודם כל אני יושב מול הטלוויזיה ורואה את הטקס הטיפשי הזה שבו כל מיני ישראלים מקבלים הזדמנות להדליק משואות, ויש גם מצעד צבאי קטן וגם חיילים שעושים כל מיני צורות על הרחבה של הכותל, שזה המקום שבו יש אומנם אפליה נוראית בין הגברים לנשים, אבל אני לא באמת דתי אז לא אכפת לי, כי ממילא אני שונא את הדתיים המשוגעים האלה שרק רוצים לחיות על חשבוני ולא ללכת לצבא ולקחת מכל הילדים המסכנים והיתומים את הכסף כדי להמשיך ולחרחר מלחמה. אבל אני בכל זאת רואה את הטקס, לא כי אני כזה פרימיטיבי ופשוט כמו רוב האנשים, אלא כי כאיש מבוגר ותרבותי אני מסוגל לראות את הטקס מהבחינה האינטלקטואלית ולצחוק על שרת התרבות הזאת שאפילו לא יודעת מה זה תרבות ועל היושב-ראש של הכנסת שרק מדבר בסיסמאות כאילו אנחנו נורא מטומטמים ולא מבינים שהוא גזען ופשיסט ששונא את כולם ורק רוצה שתהיה יותר אלימות ויותר גזענות והשתקה של התקשורת האמיצה.
אבל אני לא יודע מה קרה לי, ובסוף שגמרו להדליק את המשואות, גיליתי שאני בוכה כמו ילד קטן. ובעיקר כשבסוף מישהו אמר "תחי מדינת ישראל".
אז אחרי זה יצאתי לרחוב וראיתי שיש כל מיני אנשים שמסתובבים ברחובות וכולם נורא שמחים, אז למרות שאני לא באמת מבין אינטלקטואלית (מילה נהדרת) למה הם שמחים, גם אני מאוד שמחתי, כי בכל זאת, המדינה היא של כולם (אפילו שאני מאוד אינדיווידואליסט) ואפילו שלי, ואני גם יודע שכל הכבוד לצה"ל וכל החברים שלי חיים כאן, אפילו שחלק מהם נמצאים עכשיו בברלין והם נורא מתגעגעים. אז אני לא יודע למה זה קרה לי, אבל מצאתי את עצמי הולך עם כולם, ואפילו שהיו המון ילדים שריססו את כולם בקצף לבן והתנהגו בצורה לא תרבותית ולכלכו את הרחובות, בכל זאת סלחתי להם, כי זה יום העצמאות. אז המשכתי ללכת ברחוב עם כולם, ואפילו הצלחתי לפגוש כמה חברים שלי, שלמרות שהם תמיד אומרים שהם שונאים את יום העצמאות, הם בכל זאת היו ברחוב ושמחו עם כולם, ושתו המון בירה והתחבקו ושרו ביחד גם "עם ישראל חי" וקראו כל מיני קריאות שמחה, וחלק מהם אפילו לקחו איתם דגלים של מדינת ישראל ונופפו בהם בשמחה.
אז הלכתי לראות זיקוקים.