ב'פסטיבל' סביב התבטאותו השערורייתית של סגן הרמטכ"ל לא תפסה מקום ראוי ה"הבהרה" שפרסם דובר צה"ל, אשר מעבר להיותה שקרית הייתה עלבון לאינטליגנציה של הציבור. כשאומרים לך בפירוש שיש עדות בישראל לתהליכים מעוררי חלחלה שהיו בגרמניה הנאצית ואח"כ, לשם "הבהרה" אומרים לך את ההפך ממה ששמעת, מותר לך לשאול האם חושבים אותך למטומטם.
וגם זאת: מדוע שלח האלוף "להבהיר" את דובר צה"ל, מדוע לא עשה זאת בעצמו? ומדוע במקום להתחכם לא חזר בו, פשוט וישר, מאמירה אומללה? אשמה בכך בעיקר התקשורת העוינת. היא היא הדוחפת את צמרת הצבא להתנשא כמי שאינם יכולים לטעות, והיא שמשסה את הקצינים בפוליטיקאים, שלהם הם אמורים לציית על-פי כללי הדמוקרטיה.
לכאורה, עולם הפוך: הלא בכל העולם האדרת הצבא מיוחסת לימין הפאשיסטי, והשמאל סולד מהערצת גיבורים עיוורת. רק בישראל ראש אמ"ן,
מאיר דגן ז"ל, יכול לחשוף בראיון טלוויזיה התקשרות ישירה עם ראש ארגון ביון זר מאחורי גבו של ראש ממשלתו, והתקשורת תריע לו. למה? מפני שרוח דבריו נשבה מכיוון שמאל.
וכך, שישה מראשי השב"כ לשעבר התמסרו לככב בפלקט פוליטי שמאלני פרו-פלשתיני קיצוני, הסרט "שומרי הסף", שבו רובם ככולם רמסו ברגל גסה את מה שעשתה המדינה על-פי פקודות ש ה ם נתנו, ואשר עליהן קצרו כל תהילה אפשרית. כעת, בפרץ של צדקנות מוסרנית, התהדרו בהלקאה עצמית על מעשיהם אלה, והתקשורת - מתמוגגת. התופעה הזאת, של גנרלים-מתקני-עולם המתנבאים ברוח מורי ההוראה של התקינות הפוליטית השמאלנית, הולכת ומתרחבת, ולכן - מה הפלא שהתהפכו היוצרות ולפתע השמאל הוא הסוגד למדים?
הטפה דתית
אוצר המליצות המוסרניות של האלוף
יאיר גולן הוא דוגמה טובה. נאומו ערב יום השואה, רווי הערכים האוניברסליים הנעלים, מזכיר הטפה דתית של מחזירים בתשובה: "השואה חייבת להביא אותנו להרהורים עמוקים בדבר טיבו של האדם... הרהורים בדבר אחריותה של מנהיגות ואיכותה של חברה. חשיבה יסודית על איך אנו, כאן ועכשיו, נוהגים בגר, ביתום ובאלמנה... מפחיד אותי בזיכרון השואה זיהוי תהליכים מעוררי חלחלה... בגרמניה... לפני 60, 70, 80 שנה ומציאת עדות להם כאן, בקרבנו, היום, ב-2016... אין יותר קל... מלשנוא את הזר... ואין יותר פשוט מהתבהמות, התקרנפות והתחסדות".
פרט להשוואה המקוממת לנאצים, מי לא יחתום על דרשה כה אנושית ומוסרית? השאלה היא רק, מה זה שייך לצבא? היכן מצינו בעולם גנרל המטיף כך לחיילים? ומתמיה הוא הדמיון בין סגנונו של האלוף לקולות הבוקעים ממחנה השלום, שם מנצלים את המליצות האלה כדי להעביר מסר פוליטי, לאחר שמלים כמו 'שלום' ו'דו-קיום' נשחקו עד דק ויצאו מן המחזור. את התחליף מצאו בשמאל ב"אהבת הגר" וגינוי "שנאת הזר" ומתכוונים לאויב הערבי, בביקורת על "המנהיגות" של הליכוד וראשו ובייחוס "התבהמות והתקרנפות" למחנה הלאומי, שפעם נהגו לקרוא לו "מוכרי חמוצים" ו-"אספסוף כיכרות".
לא ברור, האם בדבריו ניסה גם האלוף גולן להעביר מסר פוליטי, ואולי פשוט לא שם לב למטען הפוליטי שנשאו דבריו. כך או כך, ההתבטאות תרמה לייצור הכלאיים: "שמאל מיליטריסטי". הצרה היא שלא בצרופי מלים בלבד עסקינן, יש גם מעשים.
בעבר הלא רחוק שמענו שוב ושוב ש"הצבא" ממליץ לסגת מן הגולן. ההמלצה הזאת, כפי שהייתה הרת אסון, כך אופיה היה פוליטי. כמו-כן התפרסם, ש"הצבא" לוחץ על הדרג האזרחי לבנות לחמאס נמל בעזה, הצעה פוליטית ומטורפת עוד יותר, אם אפשר. עוד נתבשרנו, ש"הצבא" דוחק שלא להיכנס עוד לערי יו"ש הערביות ולסמוך במקום זאת על "כוחות הביטחון" שלהם. גם זו הצעה מדינית, מסוכנת, שרוב הקבינט מתנגד לה.
התנגדות משותפת
התמודדות בין "הצבא" לדרג המדיני הייתה גם בשאלת החזרת גופות המחבלים. השר לביטחון פנים ועמו ראש הממשלה דרשו להחזירן רק כנגד התחייבות שלא להפוך את הלוויותיהם לתהלוכות הסתה, ואלו "הצבא" דרש להחזיר ללא תנאי. ב"הורדת ידיים" זו גבר "הצבא". ועוד מכיוון "הצבא" נשמעו קולות מצדדים בהעברת עשרות אלפי דונמים מתוך שטח C לרשות הפלשתינית - "לחזק את אבו-מאזן".
המאפיין את כל הלחצים והיוזמות האלה, שבכולן "הצבא" מתייצב בצד השמאלי של המפה הפוליטית. בהקשר לגרעין האירני שמענו אומרים, שאם הרמטכ"ל, ראש אמ"ן וראש השב"כ מתנגדים לפעולה כלשהי, ראש הממשלה משותק. זהירות: אם להתנגדות משותפת כזו של לובשי מדים יש גם מניע פוליטי, הדמוקרטיה בסכנה.
לעניין הזה מצאתי מאמר מאיר עיניים של קרוליין גליק בג'רוזלם פוסט (12.5.16). המחברת טוענת שם שממשל אובמה רואה במערכת הביטחון הישראלית תחליף לממשלה ומצטטת בנדון את דוד מקובסקי, מי שהיה חבר בצוות המו"מ של קרי. מקובסקי משבח את "הצבא" על כך "שפעל להעמיד את עצמו כשומר על הערכים הדמוקרטיים וכמייצב הזירה הישראלית-פלשתינית".
גליק מרחיקה לכת ואומרת - "המטכ"ל הוא נציג השמאל ובחודשים האחרונים שימש כממשלה חליפה מטעמו, נגד רצון הממשלה והציבור". עוד מביאה המחברת מפי מאיר דגן בשידור הטלוויזיה של
אילנה דיין, כי הוא העביר לראש ה-CIA, ליאון פנטה, את הידיעה שנתניהו וברק עומדים להורות לתקוף את מתקני הגרעין האירניים, ופנטה אישר את הדברים לאילנה דיין. גליק מסכמת, שגם את דגן העלה השמאל על נס, כפי שהוא עושה כעת ליאיר גולן, על היותם כביכול שומרי חומות "הערכים הדמוקרטיים".
הערה: במאמר הזה מככב "הצבא" בתוך מרכאות, שהרי לא באמת בצבא ההגנה לישראל על מאות אלפיו מדובר, כי אם בצמרת הגבוהה, זו שהצליחה לפרוץ את תקרת הזכוכית.