מן הטור האחרון של בן דרור ימיני ב
ידיעות אחרונות, אנו למדים כי מתווה
ג'ון קרי, של "שתי מדינות לשני עמים", השארת גושי ההתנחלות אצלנו, וביטול זכות השיבה, דיבר דווקא אל
אביגדור ליברמן, מי שאיים להפציץ את סכר אסואן, אבל כעת מתנהג כמו יונת שלום לבנה עם עיניים כחולות ובולטות.
אפילו ביבי נתניהו אמר שהיוזמה הסעודית לא רעה. הפלשתינים, כהרגלם, השיבו בשלילה גורפת. אבל הפזילה הזו ימינה של ביבי נתניהו, אינה, באמת, מרגשת איש. פשוט לא מאמינים לו. גם אם שר השיכון,
יואב גלנט, מצהיר ש"לא בונים בהתנחלויות", זה רק בכאילו: נכון, המדינה לא בונה, אלא החטיבה להתיישבות, שכפופה לשר החקלאות,
אורי אריאל, מסביר ימיני.
למרות שניתן להגיב בציניות ל"נכונות" הזו של ביבי לשלום, כביכול, בן דרור ימיני סבור כי עצם הנכונות היא חיובית ביותר, גם אם שום דבר לא באמת יצא ממנה:
גם בכירי מערכת הביטחון מתגייסים עכשיו ל"ביטחון עכשיו, שלום אחר כך". ה"אין פרטנר", אשר
אהוד ברק הכריז עליו בחגיגיות אחרי קמפ-דיוויד של 2001, לא באמת מטריד אותם: "מתווה מפקדים מהווה אלטרנטיבה לא רעה לאלו בתוכנו, והם רבים, שמיואשים קצת מהסיפוח הזוחל של הימין ומהאשליות להשגת הסכם שלום מהשמאל", מסביר
בן-דרור ימיני, שמאושר שיש משהו שהוא לא "שמאל" ולא "ימין" אלא פשוט פרגמטיזם וביטול האיום של "מדינה אחת".
את הטור שלו מסיים בן דרור ימיני באנקדוטה שקשורה לעולי אתיופיה. כל הוועדות אשר דנות ב"מי יזכה לעלות ומי לא", לשיטתו, אינן שוות דבר, כל עוד לא מתייעצים במנהיגי העדה האתיופית, הקייסים. אבל פטרנליזם כלפי עולי אתיופה, אינו דבר חדש.