תודה רבה, אדוני היושב-ראש, שרים, חבריי חברי הכנסת, בני משפחתי, אזרחי ישראל, אני מלאת גאווה ונרגשת לעמוד כאן, על דוכן הנואמים, כאחת מ-120 חברי הכנסת בישראל. זה כבוד גדול שאיתו מגיעה אחריות גדולה – לשרת את עם ישראל.
בראש ובראשונה אני רוצה להודות למשפחתי: לבעלי אלכס, לילדי שון ורונה, לאמי סופיה ולאבי ולדימיר, זיכרונו לברכה; לאחותי אנה ולחמי וחמותי לודמילה וולדימיר, שתמיד היו לצדי, האמינו ותמכו. אני רוצה להודות לחברים שלי ולפעילים הפוליטיים שלי, שתמיד נתנו כתף וליוו אותי במהלך הדרך; אני רוצה להודות למפלגת
ישראל ביתנו. זו מפלגה שגדלתי בה, זה הבית שלי; אני רוצה להודות באופן מיוחד ליושב-ראש ישראל ביתנו, שר הביטחון מר
אביגדור ליברמן, שמהיום הראשון להיכרותנו, לפני 13 שנה, תמיד תמך והאמין בי. חברי ותומכי תושבי חולון, אני רוצה לומר: אל דאגה. אעמוד לרשותכם גם בתפקידי החדש.
מדינת ישראל היא פלא, פלא שממשיך ומתקיים ומתעצם, ואנחנו עם מיוחד; אנחנו קיימים כאן נגד כל הסיכויים. אומרים שארצות-הברית היא ארץ ההזדמנויות; מדינת ישראל היא ארץ ההזדמנויות הבלתי-מוגבלות. מכובדי, מדינת ישראל וארץ-ישראל בלתי מוגבלות, והסיפור שלי הוא הוכחה לכך. בשנת 1998, כשעליתי לארץ מאוקראינה, כבר הייתי עורכת-דין בעלת כמה שנות ותק במקצוע. מהיום הראשון בארץ התחברתי למדינה, הרגשתי שהגעתי הביתה, אולם כמו רבים ואחרים, עולים חדשים, נאלצתי להתפרנס מעבודות מזדמנות: מלצרות, ניקיון ועבודות בסופר. על-אף קשיי לידה – לידה, זו גם לידה מן הסתם – קליטה, תמיד שאפתי להתקדם ולהצליח. תמיד חלמתי שאוכל לשנות ולהשפיע. מעולם לא חששתי מעבודה קשה.
אני זוכרת בוקר אחד שנשלחתי לעבוד כמנקה במתחם גדול במפעל. הוטל עלי לנקות שטח ענק עם חומרי ניקיון המכילים חומצה, בלי כפפות ובלי כלים. התוצאה הייתה ידיים עם כוויות ופציעות. בהפסקת הצהריים התיישבתי מותשת, עם כריך שהבאתי מהבית, על דלי הפוך בקצה מסדרון חשוך, והתחלתי לבכות, כי כל מה שרציתי אז זה לקבל עבודה עם יחס סביר. לצערי, במהלך דרכי נתקלתי לא פעם ביחס מזלזל ובאטימות כלפי עובד שאיש לא רואה; אנשים שקופים. אני הייתי אחת מהם – עולה חדשה בלי שפה, מתמודדת עם קשיי היום-יום. ידעתי: את המצב הזה צריך לשנות. אני מאמינה שלכל אדם ועובד מגיע יחס מכובד, אנושי ומוסרי; מהמנקה עד המנכ"ל הכי בכיר – לכולם מגיעים תנאי עבודה מכובדים.
ב-2003 נבחרתי לראשונה למועצת העיר חולון מטעם ישראל ביתנו. אנחנו, נבחרי הציבור המקומיים, הם הכתובת הראשונה לפניות הציבור. תוכלו לשאול את מר יו"ר הקואליציה, מר
דוד ביטן, שכיהן 27 שנים במועצת העיר ראשון-לציון, כמה פניות ציבור היה מקבל ביום. גם ראשת העיר הרצליה לשעבר בטח מכירה את הסיפור, וגם
רחל עזריה, ששירתה נאמנה את תושבי ירושלים. לשלטון מקומי יש ערך חשוב בעיני, ועלינו לחזק את מעמדו.
כעולה חדשה במועצה, דרכי לא הייתה פשוטה. הדחף לשנות, לעזור ולהשפיע למען האזרחים המריץ אותי ללמוד מהר את תפקידי. הרגשתי שאני יכולה לסייע לתושבים; הובלתי מאבקים רבים; השתמשתי בכל הכלים שהיו ברשותי כדי לשנות ולפעול. למשל, כשנחשפתי לתשלום אגרת שמירה, פעלתי לביטולה. המאבק קיבל תאוצה בכלי המידע הארציים. הגשתי עתירה לבג"ץ, והוא קיבל את עמדתי ופסק לביטול האגרה.
עלינו, נבחרי ציבור, מוטלות משימות רבות וחשובות. כחברת הכנסת אפעל בכמה מישורים: ראשית, בתחום הרווחה והחינוך, מוטלת עלינו חובה אנושית לדאוג לתנאי פרישה ראויים לכל האוכלוסייה, עולים וותיקים כאחד. גם בתחום החינוך נדרש שינוי. כאם לשני ילדים אני יודעת מקרוב כמה יקר לגדל ילדים במדינת ישראל. מדינת ישראל והרשויות המקומיות לא צריכות להרוויח על ילדינו. מעונות, צהרונים, קייטנות וחוגים אמורים להיות נגישים ושווים לכל כיס. תפיסת החינוך חייבת להשתנות מתפיסה כלכלית לתפיסה חברתית.
תחום נוסף שקרוב ללבי הוא תחום הדיור. עד היום משפחתי ואני גרים בדירה שכורה, כמו רבים מאזרחי מדינת ישראל. גדל כאן דור שלם שרחוק שנות אור מרכישת דירה. אדם בלי בית הוא אדם בלי ביטחון. אדם כזה מרגיש חסר כל, מרגיש לא שייך. לכל האזרחים במדינת ישראל מגיעה קורת גג לחזור אליה. יש כמה דרכים לטפל בזה, ואחת מהן היא התחדשות עירונית, ובקיצור – ביורוקרטיה לצורך פינוי-בינוי מואץ. אני מאמינה שהתחדשות עירונית תביא איתה מנוע צמיחה כלכלי וחברתי למדינת ישראל. בנוסף, חובה עלינו לדאוג, להשקיע ולפתח דיור ציבורי לכל מי שזקוק לכך, ובמקביל – לבנות בבנייה תקציבית דירות לשכירות לזוגות צעירים.
מכובדי, חברה נמדדת ביחס שלה לחלשים. זהו מדד המצביע על רמת המוסריות שלנו. אנחנו חייבים לדאוג לאלו שאנחנו אחראים להם. עלינו לשים דגש על סבלנות וחמלה כלפי אחר; זה ערך עליון עבורי. לכן, אפעל לקידום הסברה וחינוך לערכי סובלנות וחמלה כלפי כל חסר אונים, לרבות בעלי-חיים.
בסופו של יום, כל אדם שואף לשקט נפשי, לביטחון אישי, לחינוך טוב לילדים ולסביבה קהילתית בריאה. עכשיו זו המשמרת שלנו. מכובדי, עלינו מוטלת האחריות לדאוג לאדם, וכל אדם, בלי הבדל במעמד כלכלי, דת, מוצא ומגדר, יזכה לכך. אני פונה אל כל סיעות הבית וחברי הכנסת: בואו נשלב ידיים ונהיה סובלניים. בואו נעבוד ביחד למען מדינת ישראל ואזרחיה. יש לנו אזרחים שזקוקים לנו. אין לנו מדינה אחרת, אין לנו בית אחר. ישראל היא ביתנו. תודה רבה.