"עם הספר" הוא כינוי שאובד עליו הכלח בארץ. משנה לשנה הוא הולך ומאבד רק יותר ויותר את ערכו, ומן הראוי לפחות להודות שאין הוא עוד חל במדינת ישראל על הדור הצעיר שגדל בה כיום.
זו, מן הסתם, מציאות מדאיגה, וצריך לפיכך להיערך בהתאם. עם זאת לא ניתן להסתיר שהנוער בארץ איננו קורא! ויתר על כן: הוא בוחל בקריאה! יש לו לכך הרבה תחליפים: ממחשב, דרך טאבלט, ועד לסמארטפון. אלה משמשים לו אלטרנטיבה לספר.
אין לכחד שהקידמה הטכנולוגית היא זו ששמה בקרב מרבית בני הנוער קץ כמעט מוחלט לספר הקריאה. מסתבר שאלה מעדיפים על פניו את המסך הקטן של הרובוט התורן, ובכלל זה, כמובן, גם הטלוויזיה בכבודה ובעצמה, שאליה הם צמודים ומרותקים יותר מכל.
נחמת-עניים
חלפו מן העולם, מן הסתם לבלי שוב, הימים שבהם הזין ספר הקריאה את עולמם התרבותי של רבבות תלמידים בארץ שלנו. משאלי דעת-קהל, הנערכים פה ושם חדשים לבקרים, מוכיחים שוב ושוב כי דפי הנייר שוב אינם מדברים אל ליבם של הצעירים, וכי הם מבכרים על פניהם את אותו רובוט דיגיטלי, שיעשה עבורם את התחליף.
בינתיים חל, אומנם, המהפך הזה בעיקר בקרב הדור הצעיר. דור ההורים, לעומת זאת, נותר עדיין נאמן לדפיו של הספר השמרני, כפי שהתוודע אליו בבית-אבא. אלא שזו נחמת-עניים.
המציאות, על כל פנים, אינה צופנת בחובה בשורות מרנינות לעתידו של הספר בקרב הדורות הבאים. סביר לפיכך להניח שדור ההורים של היום הוא, למעשה, גם דור אחרון נאמן לספרים. ומאחר שאת הנעשה נתקשה להשיב - ניאלץ להשלים עם דור הרובוטים.