מוזר בעיני שדווקא הנוצרים הנהנים מחופש מוחלט לגמרי בישראל, ובעיקר בירושלים, מקום בו ריכוז כה גדול של מקומות קדושים להם, משתפים פעולה עם המוסלמים ומגנים את ישראל. כל אימת שיוצאים ברחבי העולם נגד ישראל, הייתי מצפה שהנוצרים בישראל יתייצבו כחומה בצורה, כולם כאחד, להגנה על ישראל. אנשים שקולים הם, מבינים הם את האזור בו הם חיים, ובכל זאת, נאחזים הם בשקרים, אשליות וסיפורי אלף לילה ולילה, והעיקר - להתקיף את היהודים, לגנות את מדינת ישראל על לא עוול בכפה.
ניחא, לא רק לבני דתות אחרות קשה בארץ. מסתבר שגם לנו, החילונים, לא כל כך נוח. מרגישים אנחנו את נחת זרועם של ה״שחורים״ (כינוי גנאי גורף וכולל לכל הדתיים, בין אם הם חסידים, אורתודוקסים, כיפות סרוגות או שחורים-שחורים). גיור, קביעה מי הוא יהודי (לדוגמה, העולים מברית המועצות או מאתיופיה), נישואים, גירושים ואפילו קבורה, כל אלו נשלטים ביד רמה ובזרוע נטויה על-ידי השחורים, דבר המפר את שלוות החילוניים.
לכאורה קיים ״דו-קיום״ בשלום, שכן החילונים בארץ דומים מאוד ל״אורתודוקסים״. אך האם כך הוא? כל אימת שאני מגיע ארצה לביקור, אני נדהם מחדש להרגיש את השנאה באוויר. ברצוני לחדד נקודה זו, שהיא למעשה שתיים: ראשית, מדובר בשנאה ממש, לא סתם מחלוקת בין בני משפחה. שנית, ניתן להרגיש אותה באופן מוחש, אין היא דבר של פרי הדמיון בלבד.
מדוע הם לא משרתים בצבא? נשאל על הדתיים. מדוע אנחנו צריכים לעבוד כדי לפרנס אותם? מדוע הם יושבים כל היום בישיבות הממוזגות בעוד אנו צריכים לעמול ולשלם מיסים? ראיתם את מספר המקוואות כאן באמצע השכונה שלנו - שכונה חילונית למהדרין? ומה עם מספר בתי הכנסת הצצים (על חשבון משלם המיסים, בניינים מפוארים ביותר) בכל פינה? ראיתם איך הם השתלטו על הצבא? בכל מקום כיפות, וכבר יוצאים הם לטבוח באויבינו, בעוד אלו כפותים, באזיקים, על הארץ, בחוסר אונים!
עדיין אנו צריכים לחיות בצוותא, אלו עם אלו, אך כבר מרגישים את המרד. איני יודע מי המיעוט ומי הרוב, אך בדומה לנוצרים - שבמקום לצאת להגנת מדינת ישראל בחירוף נפש, בנפש חפצה ובאמונה שלמה, הם מגנים אותה ומתנהגים ממש כמו עמלק (שזינב ופגע בחלשים) - כך גם עם הישראלים.
אלו נוסעים לאירן לכנס ״מדעי״ על הכחשת השואה, עומדים על הבמה ומתנשקים עם המוסלמים הארורים, ואלו מוציאים דיבת הארץ רעה, עומדים כמו אדם שדעתו נטרפה עליו וצועקים במלוא הגרון: ״הכיבוש משחית!״, ״ירושלים לא שלנו!״, ״הערבים מקופחים!״, ״שוברים שתיקה״ ועוד כהנה וכהנה פנינים ומרגליות, הכל נגד ישראל.
איני יודע מה אנו רוצים? שנגיע למצב הנוצרים מדרום לבנון שחיים בארץ וחולמים על שיבה לארצם? שנהיה אזרחים בני חסות של המוסלמים כפי שהיה פעם במדינות ערב, עם פוגרומים מדי פעם המקלים על מספר החיים (קרי מפחיתים מספר זה)? שנשלם מס גולגולת ונחלום על ״תור הזהב״ של היהודים תחת שלטון המוסלמים? יש לי חדשות לכל ההוזים: החיים תחת הערבים בקושי היו נסבלים, וסוף כל סוף חזרנו לארצנו. עלינו לשמור עליה מכל משמר, שמא, חס וחלילה, ניוותר בלעדיה, ואז לא יהיו חיינו חיים.
הנוצרים מהעולם מגיעים לארץ, להפיח חיים בתנ״ך שלהם, להרגיש מה פירוש טבילה בכנרת או בירדן, להאזין לנאום על ההר שלמרגלותיו הכנרת, לשבת בשרידי בית הכנסת בכפר נחום שם פעם לימד ישו, ללכת בדרכו האחרונה בירושלים עיר הקודש ולעצור בכל התחנות (בין לבין לדבר עם המוכרים הערבים המפתים להיכנס לחנותם, לשתות, להתרשם, והעיקר - להוציא כסף ולקנות!), לכרוע ברך בכנסיית הקבר, עם דמעות בעיניים, ואז לעמוד בתור פעם נוספת ופעם שלישית, שכן כל אדם מורשה לכרוע רק דקותיים, מקסימום שלוש, ואז מזרזים אותו להמשיך בדרכו, לפנות את המקום לאחרים. (בזמן זה ממש,
מלך ירדן משלם לשפץ את המקום.)
בכל ביקור כזה, הם, בני משפחותיהם וחבריהם לכנסייה מרגישים הרגשה עילאית שאין כמוה. התנ״ך הופך לדבר חי-עוד-יותר, מוחש, נפלא, והכל בארץ היהודים שנתנו להם את בן האלוהים שלהם, את השילוש הקדוש ואת הברית הישנה שבלעדיה אין הברית החדשה יכולה להתקיים.
אז איך קורה שאנשים חושבים, מבוגרים, נפלאים, נוסעים ברחבי הארץ ומעוותים את המציאות? שישנם אלו שמגיעים לבשר לעולם כולו איך נראית הארץ, יורדים לים המלח ומסבירים שכך היהודים גוזלים ומנצלים את משאבי הטבע של...ה״פלשתינים״?! וישנם עוד אחרים שנוסעים לבירתנו הנצחית, ירושלים המאוחדת, עיר אחת, ומראים לכאורה שתי ערים, ולמעשה עוזרים למחוק את עצם קיומנו?