הגנרל
אהוד ברק ממתין, בצניעות מעושה, שעם-ישראל יקרא לו לחזור ולשרת את מולדתו, אבל רק "אם זה באמת-באמת הכרחי". ברק חושב שתרחיש כזה ייתכן כיוון שהוא משוכנע שהעם הוא שטעה כאשר הרחיק אותו מהשלטון ואילו הוא, הלוחם המעוטר ביותר בצה"ל, מעולם לא שגה גם לא פעם אחת.
ברק סולק במהירות-שיא מתפקיד ראש הממשלה לא רק בגלל ש"לא היה ולעולם לא יהיה פוליטיקאי" כדברי מי שהיו חבריו הטובים במפלגת 'העבודה', וגם לא בגלל יהירותו ותחושת "אני ואפסי עוד" ששידר על סביבותיו בפול-ווליום. הוא המאיס את עצמו על הציבור כיוון שהתייחס אל המדינה ואל תושביה כאל "מעבדת ניסויים" שכל ייעודה לממש את מה שהוא, הגנרל ברק, החליט שטוב להם.
ברק, 'האחד והיחיד בדורו' בעיני עצמו, החליט שהכי טוב לישראל שכמעט כל "השטחים הכבושים" יוחזרו לשליטת ממלכת הטרור; הגנרל ברק היה משוכנע - ואל תתקנו אותו אם הוא טועה - שצריכה לקום מדינה פלשתינית על כל השטח שהיה מוכן להחזיר לידי ארגוני הטרור ושבירתה תהיה ירושלים. שהרי מה הם ירושלים והכותל המערבי בשביל ברק אם לא אוסף של נכסי נדל"ן עתיקי ימים; האסטרטג ברק היה מוכן לפרק ללא דיחוי את כל ההתנחלויות שממשלות ישראל, מכל גוני הקשת הפוליטית, העלו על "אדמת אבותינו"; וכדי להוסיף חטא על פשע היה גנרל ברק משוכנע ברמ"ח ושס"ה כי חובה עלינו להעניק לערבים את "זכות השיבה" לכל שטחי ארץ ישראל, כולל מדינת ישראל. הוא ראה באפשרות החזרה הזו "זכות" של הערבים אך סירב להבין שמימוש תביעה זו משמעותו חורבן-ישראל.
ברק טען כי בימי שלטונו פרחה כלכלת ישראל, כאילו כתוצאה ישירה ממעשיו. ברק יודע היטב כי תהליכים כלכליים אינם נולדים מהיום למחר בהבל פה. הם צריכים להיזרע ולהבשיל ורק אחר כך להניב פרי. נתניהו עשה מעשים והזניק את הכלכלה קדימה: הוא קיצץ את תקציב המדינה במיליארדים רבים כצעד כמעט ראשון עם כניסתו לתפקיד; הוא הפריט חברות ממשלתיות בהיקף של מיליארדים ואת הכספים הזרים לפיתוח תשתיות; הוא היה זה שדאג לרפורמה בשוק המט"ח ופתח את כלכלת ישראל אל שווקי העולם. בקיצור: בימי ממשלת נתניהו נזרעו הזרעים שהניבו פירות נאים בימי שלטונו של ברק. ברק קצר, אך כהרגלו הוא מנסה לנכס לעצמו גם את הזריעה.
ב-600 ימי כהונתו כראש הממשלה, נהג הגנרל ברק לומר לציבור כי מעשיו יישפטו במבחן התוצאה. ובדיוק במבחן הזה הציבור הישראלי העניק לו את הציון "נכשל בגדול".
למרבה השמחה, לציבור רחב מאוד בישראל יש חדשות בשביל ברק - הציבור הרב הזה משוכנע שזה באמת לא הכרחי שברק יחזור. לטובת ישראל ושלמותה הנפשית עדיף שיישאר בזיכרון הקולקטיבי כתעתוע דמיון רע שחלף ואיננו עוד, עם זקן נוסח
אריה דרעי או בלי זקן שכזה. והעיקר - שלא יחזור.