רפורמה מיידית

פריון העבודה בענף המזון נמוך בכ-43% מהממוצע בתעשיה הישראלית, פער דרמטי המחייב פעולה דחופה לשינוי מצבו הנחות של הענף. כל ניסיון להצדיק נחיתות זו בטענה שזהו ענף מקומי באופיו ולכן לא יכול להניב פריון גבוה מזה, נפסלת על הסף לאור ביצועיהם הטובים יותר של ענפי המזון במדינות ה-OECD. גם מולן נמצא פריון ענף המזון הישראלי נמוך בכ-43% מהממוצע. תעשיית המזון הישראלית חייבת להיכנס למהלך אסטרטגי מקיף של העלאת הפריון במונחי תוצר לעובד, זאת כדי שתוכל להתחרות ביבוא הגובר בשוק המקומי, ומול המתחרים בשווקים הבינלאומיים. על מהלך אסטרטגי שכזה להתמקד בשני גורמים עיקריים: 1. עידוד השקעות 2. חדירה ליצוא. על המהלך להתמקד בהנעת התהליך באוכלוסיית המפעלים הקטנים והבינוניים, המהווים כ-96% מהמפעלים בענף, אך מניבים פריון נמוך מהמפעלים הגדולים: מנתוני הלמ"ס עולה כי קיים קשר ברור בין גודל המפעל לפריון העבודה בו, וכי פריון העבודה במפעלים הגדולים גבוה פי 3 ואף יותר מכך בהשוואה לפריון המפעלים הזעירים. רק כאשר המפעלים הללו יצליחו להעלות את הפריון הם יוכלו לשלם שכר גבוה יותר לעובדים, לשפר רווחיות ולהציע מחירים אטרקטיביים יותר הן לצרכן המקומי והן מול המתחרים ברחבי העולם. לפיכך, אם חפצים אנו בקפיצת מדרגה בפריון העבודה של תעשיית המזון, יש בשלב הראשון להניע את תעשייני הענף הקטנים והבינוניים לבצע השקעות מאסיביות במכונות וציוד, במו"פ, בייעול תהליכי הייצור והתפעול, וכן בחדשנות עיצובית ושיווקית. מדובר באתגר לא פשוט עבור תעשיין קטן או בינוני, אולם בראייה אסטרטגית ברור שיישום מוצלח של שלב זה, יפתח את הדלת לאותם מפעלים שיעברו שדרוג טכנולוגי ותהליך חדשנות לפרוץ ליצוא. ברגע שהמפעלים יעברו תהליך שכזה, הגלגלים כבר ינועו מכוח האינרציה והתהליך יואץ לכיוון של צמיחת היצוא באופן טבעי.

תוכניצ רב שנתית

אם קובעי המדיניות מעוניינים בהוזלה בת-קיימא של מחירי המזון, לא כזו שמתבססת על מוצרי יבוא זולים ונחותים באיכותם, אלא הוזלה בריאה, שמתאפשרת הודות לשיפור וייעול תהלכי הייצור של התעשיה המקומית, על הממשלה להקצות משאבים - תקציבים והנגשת כלי סיוע ממשלתיים לצרכים הייחודיים של תעשיית המזון ולהוציא אל הפועל תוכנית רב שנתית תוך דגש על הקטנים והבינוניים. תהליך מסוג זה החל בכל הנוגע לעידוד המחקר והפיתוח, כאשר הוחלט על מתן פטור מתשלום תמלוגים לתעשיה המסורתית. התהליך אף ממשיך בכל הקשור להלוואות לציוד לזמן ארוך, התאחדות התעשיינים ומספר בנקים הקימו קרן של 1 מיליארד שקל שכל מטרתה הלוואות לזמן ארוך לחידוש ציוד תוך כדי קפיצת מדרגה תפעולית. תהליך דומה יש להחיל כעת גם במסגרת החוק לעידוד השקעות הון. בשלב הראשון יש לשנות את קריטריון היצוא למפעלים קטנים ובינוניים בכלל ומפעלי מזון בפרט. קביעת 25% יצוא כתנאי מקדים לקבלת הטבה במסגרת חוק עידוד השקעות הון, משמעותה החרגה כמעט גורפת של כל תעשיית המזון מהאופציה ליהנות מהטבות חוק עידוד השקעות הון, מאחר ששיעור היצוא הממוצע בענף המזון עומד על פחות מ-5%. למעשה, קריטריון זה מנציח את נחיתות הפריון של ענף המזון, שכן חוק עידוד השקעות הון ובפרט מסלול המענקים בחוק הוא כלי המדיניות המרכזי שמפעילה הממשלה במטרה לעודד את המפעלים להשקיע במכונות ובציוד. אני קורא לשרי האוצר והכלכלה, לבצע רפורמה מיידית בחוק עידוד השקעות הון ולהתאימה לצרכי התעשיה הקטנה והבינונית בכלל ובראש ובראשונה תעשיית המזון. לא סביר לפתוח את הענף לתחרות מיבוא, בלי לספק לחברות את האפשרות להסתייע בכלי העידוד הממשלתיים מהם נהנים יתר ענפי התעשיה החשופים. רק בדרך זו, של שילוב כוחות והתאמת כלי הסיוע הממשלתיים הקיימים לאופיו הייחודי של ענף המזון, יצליחו מפעלי הענף הקטנים ובינוניים לצאת מהמדרון התלול בו הם מידרדרים כיום בהיבט של פריון, כושר תחרות ויכולת הישרדות.