החיסיון שהוטל בשעתו על תעלומת ילדי תימן האבודים יוסר, קרוב לוודאי, בקרוב, רק בזכות לחצן המובן של משפחות הקורבנות. הצמאות לחשיפתה של הפרשה העגומה. אלא שעם זאת ראוי לגלות שהחיסיון יוסר רק באורח חלקי, מחמת אילוצים משפטיים הקשורים בשמירה על צנעת הפרט.
עם הסרת הלוט החלקי, ותוך מניעת חשיפתם של פרטים אישיים רגישים, תתורץ מן הסתם טענה, לפיה לא נחטפו הילדים שנעלמו, אלא נמסרו בידי רשויות הרווחה לידי משפחות שלקחו על עצמן אחריות לטפל ברווחתם של אותם ילדים אומללים לאחר ששכבו בבתי החולים. על-פי טענה זו, נאלצו ילדים אלה לגדול בתנאים-לא-תנאים, בבתים שהיו מחוסרי-אמצעים, ללא אפשרות לספק להם את צרכיהם הבסיסיים. על-פי טענה זו, ניצלו תודות לכך, לא במעט, חייהם של הילדים שהוצאו ממשפחותיהם הביולוגיות,
ללא עקבות
כך או אחרת, זה בדיוק המקום להודות שעד עצם היום הזה עדיין לא נמצא האדם שיוכל להעיד, מ
מקור ראשון, מה באמת עלה, בסופו של דבר, בגורל הילדים האומללים. כל ארבע ועדות החקירה, שהוקמו לצורך בירור העניין, העלו חרס בידן, אך על-פי כל הסימנים, נלקחו ילדי המשפחות התימניות שנותרו בחיים וששוכנו במעברות או בשיכונים דלים, על-ידי רשויות הרווחה, וככל הידוע נמסרו לידיהן של משפחות חשוכות-ילדים, קורבנות השואה, שלא יכלו להוליד ילדים, בעיקר בשל העיקורים שבוצעו בהן במחנות הריכוז וההשמדה.
בדיעבד ניתן לומר בבירור שילדים אלה נעלמו בלא שהותירו אחריהם עקבות, או שזהותם פשוט טושטשה. מרביתם הלכו, מן הסתם, בינתיים, לעולמם, ואילו אחרים לא נמצאו עוד. במקרים מסוימים אפילו נפתחו קברים על-פי סדרי-דין של בתי המשפט, והכל כדי להביא אחת ולתמיד לסיום הפרשה המכאיבה. אלא שלמרבה הצער והאכזבה, היא תישאר גם להבא בלתי-פתורה, לפחות בחלקה.