תחושתי מזה שנים שמעל מעלה אדומים, או הר הצופים, אולי אפילו מעל המרפסת בבאזל, אם תרצו, הוקם מגדל פיקוח בלתי מוחשי שבתוכו מנווטים קברניטים עלומים את כל חיבורי הברגים, המסמרות והניטים של עולם שתמיד חסר לו בורג. בכוונתי להציג לפניכם שאלה שאין לה מענה: בשנת 2448 לבריאת העולם טיפס יהודי זקן ומגמגם על הר מרוט במדבר והוריד לאחר 40 יום תורה לעמו. לקח הרבה זמן כי המו"מ היה מעייף ומגומגם. העם, צמא ומורעב ככל שהיה – קיבל עליו את ההזיות שהותכו והוטחו מההר. זה היה הר מסתובב שכזה, כמו מסעדה בראש גורד שחקים, על ציר אירועים היסטרי, וניתן היה להניפו בהינף היד החזקה מעל ראשי העם ולאיים. כן, מילה לא יפה להשתמש בה, אבל עדין בגדר פוליטיקלי-קורקינט.
אז זהו, השאלה היא, האם מישהו בתוך השבט המרופט שברח על נפשו ממצרים העלה על דעתו שכעבור שלושת אלפים שנה והרבה יותר - יעלו יהודים לוהטים עם ספר תורה בידיהם על המוקד באירופה האנטישמית? שבכלל יהיו צאצאים לאותה חבורת סחופים שיואשמו בכל אתר שהם רוצחי האל? צאצאים שהפכו לצעצועי הסאדו-מזו של מרתפי העולם והקלאבים היוקרתיים שלו? שבכלל נהיה פה – אנחנו היהודים – על פני האדמה? זו ממש בדיחה (או חוצפה) לחשוב אז שדבר כזה ייתכן – שהיהודים מסוגלים לשנות לתמיד את פני העולם ולשתול בו משהו שהצורר הגדול, ההיטלראי, מכנה – מצפון.
אז כן, בנקודות ציון של העולם תמיד התעוררה השאלה, האם היהודים ממשיכים גם מפה או שהם קורסים. דמיינו לרגע את תימרות העשן השחורות המתעננות סביב תילי הפחם המעשנים של היכלות ירושלים ובית המקדש ושיירת העבדים מגיחה מתוכן לעבר הים. מסביב הלגיונות ההדורים והזקופים של טיטוס. מישהו מהם חשב לרגע שהאימפריה האדירה בכל הזמנים תתפורר בבוא יומה ושרידי היהודים יפליגו הלאה לעבר הנצח?
אני חושד שגם היום רבים בתוכנו לא מאמינים. בוא תראה לי, בבקשה, את מגדל הפיקוח שלך, הם יאמרו לך בלעג. אידיוטים. היסטוריה חד-פעמית, ארוכה ועמוסה לעייפה בניסים – זה לא מספיק לכם? אתם רוצים למשש את לוח הבקרה ואת האלקטרוניקה שזורמת בפנלים? לא מספיק לכם שאתם רואים הכל בפלא-פונים שהציפו את העולם וגרמו למבול?
פגם מוסרי מעמיק
עדין זו בושה להיות יהודי ורבים סובלים ממנה ומרכינים את ראשיהם. באמריקה הטובה, הדמוקרטית והליברלית אנחנו גוועים כמו זבובים בתוך צלוחית דבש, מתמוטטים ונמסים בינות גבישי סוכר. מי אומר ששואה יהודית היא משרפות בלבד? שואה מתחוללת גם בפנים, בתוך הלב, בליבה. הנה עם שמתבייש להיות כובש של ארצו, שסבור כי יש בכך פגם מוסרי מעמיק, מוצא לנכון לחבור אל ידידיו שבין שונאיו הכרוניים כדי למצוא שם מנוחת נפש או מזור. רק יהודים יכולים להמציא לעצמם את הסבך הזה כדי לברוח מפיתולי התלמוד והתורה שבע"פ – אותה מסורת יהודית שהביאה אותנו עד להר הצופים של היום אבל הרחיקה אותנו. צופים יקרים, שבו לרגע בשקט ונסו לנחש מה מהלכה של הרוח. איש מכם לא יצליח לנחש אבל כולם יודעים שבאותו מגדל פיקוח קבלה הרוח הוראה להביא בחורף גשם. מי שחי פה בתחילת המאה העשרים יודע היום כמה גשם ברכה נשר ככוכבי אבק-שמים על ראש היהודים המסכנים ההם שהיינו, שהם אנחנו היום.
אם יש קטרוג על ישראל הוא בא לידי ביטוי בקרבנו, כי הזר אינו קרב. להסביר: אם החינוך שלנו פגום וחסר תוחלת – ילדים יצטיידו בסכינים ותלמידים ישחטו וידקרו זה את זה בבתי הספר. אחרים יאנסו תלמידות מבולבלות בחורשה הסמוכה ויפיצו את תמונתה בפייסבוק. אחרים ישתכרו בערבי שבת ויצאו לדהירת אסון דורסנית ברחובות העיר. שקט לא יהיה פה. אבל במגדל הפיקוח לא רוצים להאשים את ישראל ברצח ישראל. ולכן תעבור הגזרה למגזר הזר ורוצחים-דוקרים יגיעו מחברון הערבית שהייתה פעם בירה עברית. מסע הרצח יעבור מטמורפוזה כדי לקבל תו כשרות בעיני העולם.
ולחלופין. ראש ממשלת היהודים יוצא למסע באפריקה והעם קובל ונאנק תחת עובי הגזרה. גבירותי ורבותי, הגיע הרגע להפנים: ראש ממשלת היהודים הוא מנהיגו של העולם המערבי. הוא ולא אחר. הזכות הגדולה נפלה לתוך אשת חיקו של נתניהו – והקנאה אוכלת בנו. אבל הרעיון הזה חד וברור כתער. אפריקה משמשת פח אשפה של העולם ורק היהודים יכולים לשנות את רוע הגזרה. זו אפריקה השחורה שמתוכה הוליכו הערבים שיירות עבדים לאמריקה אומת החופש והדרור הסלקטיביים. מתוכה כרו הקולוניאליסטים מחצבים. היהודים, כמו שהיה תפקידם בכל ההיסטוריה, יביאו אתם קדמה, חמלה, נוחם וחזון. בכל מקום שבו גר זאב עם קבס ושחט כבשים להנאתו – יניף יהודי דגל של חרות כי זה מה שחרוט על גורלו. לא נוכל לברוח מגורלנו. גורלנו הוא להאיר כל פינה ארורה בעולם המחורבן והמטונף הזה. רק כך צריך להבין את מסעם של ראש הממשלה היהודי ופמליית הנכבדים מעבר ובתוך גבולות הארץ המובטחת.
עוד היקש אחד כמשל: סכינים? אומרים במגדל הפיקוח, לא בבית ספרנו. והיוזמה עוברת מיד לצד האחר, שהם ידקרו יהודי – אם זה מה שנחתך. אם רוחו של היהודי נופלת ובכנסת השמים מקטרגים עליו עד שהוא מתמוסס באמריקה וכבר קיים חשש סביר שהקטרוג ינוע גם לארצו שלו, זו שעדין אינו מכיר את גבולותיה אבל מתבייש במגבלותיה – אזי מראים לו בתמונת ראי מה מסוגל לעשות יצור-אדם באמונתו ולאיזה תהומות הוא מתדרדר. אם כה עצום כוחה של אמונה – לאלו פסגות של קל-וחומר יכול היה לטפס אותו יהודי זקן נע ונד במדבר. כי במדבר העמים אנו פוסעים ורק שם 'אמרת בלבבך כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה'. ויקטור פרנקל אמר: כאשר נראה שאיננו יכולים כבר לשנות סיטואציה ניצב בפנינו האתגר לשנות את עצמנו: כיום ההבנה הזו הולכת וגדלה. זו משמעות הקריאה הנבואית, וגר זאב עם כבש.