ראשו כתם פז. הלך מאיתנו ענק רוח בשנתו הפ"ז. יליד סיגט, ידיד של הרב מנשה קליין- הרבי מאונגוואר זצ"ל שנפטר לפני כמה שנים. אלי ויזל היה יהודי בכל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו. אוד מוצל מאש ששרד את אחת התקופות האפלות בדברי ימי ישראל. קומתו הֶאֱפִילָה על הרוע, על האכזריות ועל ההשמדה. הוא שרד וכתב. שרד וסיפר. שרד ושימש דוגמה חיה לתחיה ותקומה. מאותו יום מר ונמהר שבו הפרידו בינו לבין אביו, אמו ואחותו הי"ד. שם, בגיא הצלמות, בעמק הבכא הוא לא שכח לשבריר שניה את כור מחצבתו. היהודי המצומק שראינו בתמונה ב"יד-ושם", שוכב על הדרגש (בשורה השנייה מלמטה, שביעי משמאל). הפנים נפולות אבל העיניים בוערות. יהודי של הישרדות. יהודי של עם הנצח. יהודי של ניצחון הטוב על הרע, האור על החושך, החיים על המוות. יהודי שצעד במלא החיות בצעדות המוות. יהודי שראה את המוות בכל רגע ולא התייאש גם למול משרפות האש. איתו נטמנה מסכת חיים מופלאה. מסכת מלאת אתגרים ומלחמות. מסכת של "ובחרת בחיים", במקום שבו היה אפשר בקלי קלות - לוותר ולמות.
חייו שזורים ציוני דרך לדורות הבאים. הוראות של איך מנהלים חיים. שח לי ידידי מהסתדרות הרבנים של ארה"ב שבדידו הווה עובדא. לפני כעשרים שנה, אחיו של עמיתי הרב באלק שהיה סגן נשיא של בית החולים "הר סיני" (מאונט סייניי) בשיקגו, הזמין את אלי ויזל להרצות. כבדרך אגב, שאל ידידי את אחיו על ה"מחיר" שאלי ויזל ביקש על ההרצאה. כשקיבל תשובה, מספר הרב, נדהמתי והתאכזבתי. אלי ויזל עושה עסקים מהשואה? הרהר ידידי באכזבה. אחרי ההרצאה, האח, סגן הנשיא, התקשר אל אחיו, ידידי הרב, ואמר לו כמה משמעותית, עמוקה ומרוממת הייתה ההרצאה. תוך כדי דיבור מספר האח שהוא שאל את אלי ויזל "למי לרשום את הצ'יק?" ...בלי לחשוב פעמיים באה תשובה: "תרשום את כל הסכום לטובת ישיבה פלונית". נדהמתי! "קיבלתי שיעור ביהדות ובכבוד לתורה", אמר הרב.
בשעה אחת
סיפור נוסף שאם לא היה מסופר היה נחשב לאיזו אגדה, הופיע בטור ההספדים של ה"ניו-יורק טיימס". בעת השחרור של מחנה הריכוז בוכנוואלד, אלי ויזל היה במצב של תת-תזונה חמור. הוא לא אכל ששה ימים. ידידי הרב, שהוא רב סינסינטי והיה נוכח בהרצאה באוניברסיטת XAVIER בסינסינטי, אוהיו. מול קהל של כחמשת אלפים מאזינים אלי ויזל מספר על הרוח והנצחיות ועל הכח היהודי ובקיצור - קידוש השם ברמות הכי גבוהות. בזמן השאלות, אחד מתלמידי התיכון שנכחו התעניין: "מר ויזל, האם אתה יכול לתאר לנו את הרגשתך בעת השחרור על-ידי הצבא האמריקני?" תשובה: יש לי הערכה מתמדת ובלתי מסויגת לצבא המשחרר. והוא ממשיך לספר שבעת השחרור אחד החיילים האמריקנים, שראה שהאסירים ממש רעבים וכנראה לא ראו אוכל הרבה זמן, הגיש לו סנדוויץ' משלו. ויזל שאל אותו, "איזה סוג סנדוויץ' זה?" החייל עונה בפשטות: "סנדוויץ' עם בשר חזיר", וקהל המאזינים התפרץ בצחוק מתגלגל. "כלומר הסנדוויץ לא היה כשר!" ואלי ממשיך להסביר, "אם מישהו היה מגיש לי את הסנדוויץ לפני השחרור, אפילו דקות לפני השחרור אז היה מותר לי לאכול ואולי גם חייב לאכול בגלל פיקוח נפש. עכשיו אחרי השחרור, אני כבר לא בסכנת חיים, אז אחכה לאוכל כשר". ואז מחיאות כפיים סוערות מהקהל... ואני חושב לעצמי, אומר אלי ויזל, "יש קונה עולמו בשעה אחת". קידוש השם כפשוטו!
בעולם ללא מצפן וללא מצפון, אלי ויזל הצליח לחיות חיים של יהדות והנחיל אוצרות ספרות ומחשבה ללמוד וללמד לשמור ולעשות. אלי ויזל. הענק שנדם. יהי זכרו ברוך!
