בסוף יוני 2016 פרצו עימותים אלימים בין כוחות המשטרה למפגינים בעיר ד'יבאן שבירדן (70 ק"מ דרומה לבירה רבת-עמון), כשאלפי צעירים יצאו לרחובות בדרישה לצמצם את האבטלה הגואה, ולשפר את מצבם הכלכלי. לפי הדיווח של ynet, "המהומות כללו שימוש באש חיה, על-פי הדיווחים, וכתוצאה מכך נפצעו כמה מאנשי כוחות הביטחון ועשרות מהפורעים נעצרו". ההפגנות אירעו כחמש וחצי שנים לאחר שאירועים דומים פרצו בתוניסיה, וסימלו את תחילתו של "האביב הערבי" במזרח התיכון. גם בד'יבאן התרחשה מחאה חברתית ב-2011 שסימנה גם את ניצני "האביב הערבי" הירדני; ועצם העובדה שהמחאה חזרה דווקא לשם - מאותתת למנהיגי המדינות הערביות כי "האביב הערבי" לא פסח, בעצם, על-אף אחת מהן, וכי הוא תמיד מהדהד ברקע. ההפגנות של הצעירים החלו לפני כחודשיים, ולקראת סוף יוני 2016 הן התגברו ביתר שאת, ואף הפכו לאירועים אלימים. לפי אתר "מדיה-ליין"(Media-Line), אוכלוסיית ד'יבאן מונה כ-39.000 תושבים, כשמדובר, כאמור, באחת הערים העניות בירדן. אבטלה, היעדר ייצוג פוליטי, חברה אזרחית חלשה, ההסתננות האיסלאמיסטית, לצד האתגרים בפניהם ניצבת הממלכה בימים אלה - הוציאו את ההמונים לרחובות בדרישה לשינוי.

לפי הנתונים של הבנק העולמי, האבטלה בירדן בשנים 2014-15 הגיעה ל-28.8%. יצוין, שירדן ידעה תקופות גרועות יותר מבחינת רמת האבטלה. בשנים 2006-2010, לפי אותו מקור, רמת האבטלה הגיעה ל-33.3%, אך הדבר לא הוציא אנשים לרחוב. לעומת זאת, היום הצעירים הירדנים מוחים; זאת למרות שראש הממשלה הירדני החדש, האני אל-מלקי (Hani al-Mulki), ניסה בתקופה האחרונה להתמודד עם בעיית האבטלה. לפי הדיווח של "אל-ג'זירה" (Al-Jazeera), רוב הצעירים בד'יבאן נתמכים על-ידי לשכות סעד, או מקבלים מהמדינה דמי אבטלה מזעריים, שאינם מאפשרים להם לחיות בכבוד. ירדן לא מצליחה לצאת מהמשבר הכלכלי, וירידה בצמיחה (רק 2.4% בשנת 2015), למרות המאמצים הרבים של המלך עבדאללה, שכללו את פיטוריו של ראש הממשלה הקודם עבדאללה נאסור, פיזור בית הנבחרים, הליכה לקראת הבחירות הכלליות לפרלמנט, והעברת הסמכות להרכבת הממשלה לד"ר האני אל-מלקי. עבדאללה מנסה להתמודד, בו זמנית, עם כמה משברים, ביניהם משבר המים. מים הם מצרך נדיר בממלכה, אשר 92% משטחה מהווים מדבר. רק בתחילת יוני 2016, לפי nrg, הממשלה הירדנית הודיעה על כוונתן של 17 חברות בינלאומיות להגיש הצעות לבניית "תעלת הימים", אשר תחבר בין ים-סוף לים המלח ותספק מקומות עבודה. הפרשנים רואים במשבר הכלכלי הנוכחי את הסיבה המהותית ליציאת הצעירים לרחובות, כמו גם לחוסר אפקטיביות של הממשלה במאבקה נגד הגורמים הקיצוניים המסתננים מסוריה ומהווים אתגר ביטחוני. לפי הפרשנות של "גולף ניוז ת'ינקרס" (Gulf News Thinkers), המשבר הכלכלי נמשך כבר כעשור, והגרעון התקציבי ב-2016 הגיע לשיאו. ההסכם החדש שנחתם בין השלטונות בירדן לקרן המטבע הבינלאומית (IMF), חייב את הממשלה לצמצם את תשלומי העברות (מדיניות רווחה) ולהעלות מיסים – מעשה לא פופולרי שהוביל לביקורת מצד חוגים שונים במדינה.

במהלך העשורים האחרונים, הירדנים נהנו מיציבות יחסית. יציבות זו הושגה, במידה רבה, הודות למבנה של הממשל במונרכיה הפרלמנטרית, שאפשר הדרה של מפלגות אופוזיציוניות, דיכוי ההתנגדות מצד החברה האזרחית, ומניעת חקיקת חוקים שהיו עלולים לפגוע בבית המלוכה. המלך עבדאללה, שבתחילת דרכו הראה סימנים של מודרניזציה מואצת, הראה לאחרונה שהוא תומך ברפורמות הדרגתיות ואיטיות, וכי הוא איננו ממהר לפתוח את הממשל לכוחות אופוזיציוניים. ירדן, שפיתחה מאז עצמאותה ב-1946 קשרים הדוקים עם מערב, נהנתה וממשיכה ליהנות ממענקי סיוע אמריקניים נדיבים. היציבות היחסית של ירדן מסייעת לה להשיג סיוע כלכלי נדיב ביותר. יש לזכור, כי ירדן משתתפת בקואליציה בראשותה של ארה"ב למאבק בדאעש, וכי הלוחמים של הארגון הצליחו לאחרונה לקחת בשבי את הטייס הירדני ואף הוציאו אותו להורג. פרופסור אייל זיסר מנה, בישראל היום, מספר סיבות לאריכות ימים וליציבות של הממלכה. הסיבה הראשונה, לדידו של זיסר, טמונה במיקומה האסטרטגי של ירדן "כמדינת חיץ" אשר מפרידה וחוצצת בין סוריה, עירק, סעודיה, וישראל. כל שכנותיה של ירדן היו מעוניינות לאורכה של כל התקופה לשמר את ירדן כ"מדינת חיץ" – אי-של חסינות - דבר שהעניק לה יתרון מובהק. הסיבה השנייה ליציבות היחסית טמונה במוסד המלוכה בירדן, אשר "יונק מן המסורת המקומית וזו הערבית ואינו עומד בניגוד לה", בשונה ממוסד הנשיאות ברפובליקות הסוציאליסטיות של סוריה או עירק. והסיבה השלישית, אשר מונה זיסר, היא ב"איפוק והמתינות שאפיינו תמיד את התנהלותה של הממלכה ושל העומדים בראשה".

ניתן לחלק את הכוחות האופוזיציוניים בירדן לשתי קבוצות מרכזיות: (1) הכוחות החילוניים ו(2) הכוחות האיסלאמיסטים. האופוזיציה החילונית מורכבת מקבוצות לאומניות פן-ערביות ומקבוצות סוציאליסטיות. כוחן של קבוצות אלה התעצם בשנות ה-50, עד כדי כך, שהמלך חוסיין מינה את הסוציאליסט סוליימאן אל-נבולסי (Sulayman al-Nabulsi) לראשות הממשלה בשנת 1956. אל-נבולסי צבר פופולריות רבה ואף החל לאיים, בשלב מסוים, על המלך חוסיין – מצב שהסתיים עם פיטוריו של ראש הממשלה וסגירה משמעותית של מוסדות הייצוג במדינה. בשנת 1989, במקביל לניסיון לערוך בחירות דמוקרטיות וחופשיות לפרלמנט הירדני, הכוחות החילוניים התעוררו לחיים, כאשר המפלגה הקומוניסטית לצד מפלגת המרכז הלאומית אף זכו במושבים בפרלמנט. היום אין זכר לכוחות אופוזיציוניים אלה בפרלמנט הירדני – והעדרם מן הזירה הפוליטית הוא שמעורר תחושות של כעס ואכזבה בקרב הצעירים שיצאו למחות בד'יבאן. התסכול העמוק בחברה האזרחית הוא תוצאה של מדיניות ממושכת של הדרה של כל ניצני ההתנגדות בממלכה. לצד הכוחות החילוניים, ניצבים ארגונים איסלאמיסטיים. בחודשים מרס-אפריל 2016 השלטונות בירדן סגרו את המטות הראשיים של ארגון "האחים המוסלמים" בבירה רבת-עמון, בערים ג'רש בצפון המדינה, מידבא במערב, ובאתרים נוספים. רועי קייס מ-ynet טוען, כי "ארגון האחים המוסלמים במתכונתו הישנה לא קיבל היתר לפעול בהתאם לחוק המפלגות והאגודות שאושר ב-2014, אחרי שלא יישר קו עם הדרישות של השלטונות". עם זאת, הממשלה בירדן מתייחסת בסובלנות אל "החזית האיסלאמית לפעולה" (The Islamic Action Front), השריד הפוליטי המתון של "האחים המוסלמים" שבראשו מוחמד זיוד (Mohamed Zyoud). זיוד אחז בעבר באחד מתפקידי מפתח ב"אחים המוסלמים" הירדני, ולאחר שהתמתן – הצליח למצוא פשרה עם בית המלוכה. "החזית האיסלאמית לפעולה" (The Islamic Action Front), בשונה מ"האחים המוסלמים", הוא ארגון המותר על-פי החוק הירדני; יתר על כן - לפי "מידל איסט איי" (Middle East Eye), הארגון הכריז בתחילת יוני 2016, כי הוא עומד להתמודד בבחירות לפרלמנט הירדני. האסלם הג'יהדיסטי מרים ראש ביתר שאת בירדן בתקופה האחרונה: רק לפני כמה ימים, ב-27 ליוני, לפי דיווח של "וואלה", ארגון דאעש נטל על עצמו אחריות לפיגוע שאירע בשבוע שעבר, ובו נהרגו שישה חיילים ירדנים בפיצוץ מכונית תופת במחנה פליטים, שנמצא קרוב לגבול עם סוריה. לפי אותו מקור, אתרי החדשות בסוריה ובקטאר ("אל-חליג' אונליין") דיווחו, כי לראשונה הצבא הירדני תקף משטח הממלכה יעדים של הארגון ברמת הגולן הסורית. זאת ועוד, הצבא הירדני הכריז על אזור הגבול עם סוריה ועם עירק כעל שטח צבאי סגור. אתר החדשות "כל הזמן" דיווח על הפיגוע והביא את דברי אחד הבכירים בירדן: "כללי המשחק בגבול בין ירדן לסוריה השתנו לאחר הפיגוע. מעתה, ירדן תהיה רגישה יותר לכל תנועה צבאית או אזרחית סמוך לגבולה ותפעל נגדה בכוח". פרשן של "וואלה", אבי יששכרוף, יצא עם כותרת הבאה: "מתקפת הטרור בירדן מוכיחה: הסיוט הגדול של הממלכה מתחיל להתגשם". אם כך, נראה שירדן תמשיך להיות מושפעת מחוסר היציבות באזור. מלחמת האזרחים בסוריה החריפה את האיומים על הממלכה ואת התחושה הכללית של חוסר היציבות אשר ימשיכו להוציא את הצעירים לרחובות.

ירדן היא אחת המדינות האחרונות שנשארו יציבות-יחסית מאז 2011, למרות שקלטה מאות אלפי פליטים שנמלטו מסוריה. עם זאת, הניסיונות של דאעש להוציא לפועל פיגועים בשטחה, הובילו לדריכות-יתר בממלכה. אחד הניסיונות האלה "צלח" בתחילת חודש יוני 2016, כששלושה קצינים ושני אזרחים מהמטה המודיעיני נהרגו במחנה הפליטים בקעה, שמצפון-מערב לבירה רבת-עמון. כוחות הביטחון בממלכה ההאשמית העריכו כי בקרב מחנות הפליטים קיימים "תאים רדומים" של דאעש, וכעת הם מתחילים "להתעורר". הפרשנים הזרים מ"סטארס אנד סטרייפס" (Stars & Stripes) מעריכים, גם הם, כי המלחמה הסורית עומדת להתפשט בקרוב לירדן. להערכתו של פרופסור אייל זיסר בישראל היום - בעשורים האחרונים יותר ממיליון וחצי פליטים מעירק ומסוריה הגיעו לירדן. ובמילים של זיסר, "פליטים אלו מטילים נטל כבד על התשתית הכלכלית במדינה, אבל בה בעת הם מזכירים לכל ירדני לאן עלולה להוביל מלחמת אזרחים ואחים ומה הסכנה במחאה פוליטית העלולה לצאת מכלל שליטה". באופן לא מפתיע, שר החוץ הירדני, נאסר ג'ודה, קרא בעקבות הפיגועים של יוני 2016 לקהילה הבינלאומית להפסיק ללחוץ על ירדן לקלוט פליטים מסוריה. בעקבות פיגועי יוני 2016, הצבא הירדני, כאמור, הכריז על אזור הגבול עם סוריה ועם עירק, כעל שטח צבאי סגור. סוכנות הידיעות "רויטרס" מדווחת, כי בעקבות ההחלטה הזאת, אלפי פליטים סוריים שהיו ממוקמים באזור הגבול עם סוריה ועירק נמלטים עקב הפסקת אספקת המזון שיצרה רעב. אותן שיירות, אשר ספקו מזון לפליטים במחנה רוקבאן (Rukban) לא יכולות כעת להגיע לשטח שהושם במצור על-ידי הצבא הירדני. לפי אותו מקור, השיירות האלה עומדות ליד רוואישד (Ruwaished) ומחכות להסרת העוצר על מחנה הפליטים. לפי הרישומים של האו"ם, ירדן אפשרה לכ-600,000 פליטים להיכנס לשטחה. הכניסה לירדן מכיוון הגבול הסורי הייתה הרבה יותר קלה עד לפי כמה שנים: לפני שהסתננות של הגורמים הקיצוניים החלה להוות בעיה מבחינת השלטונות בממלכה. הפיקוח על הגבול בימים אלה התחזק; כמן כן התעצמו המאמצים למנוע את ההסתננות של הפליטים הסוריים אל תוך הממלכה ההאשמית.

לפני כשנתיים, המלך עבדאללה ביקר ברוסיה ונפגש עם נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין. דורון פסקין מכלכליסט סקר את הביקור ואמר, כי "אחד הנושאים שעלה על הפרק הוא הרצון הירדני לשיתוף פעולה עם מוסקבה בהקמת כור גרעיני להפקת אנרגיה." עוד הוסיף, כי ירדן זקוקה למקורות חדשים של אנרגיה, וכי הממלכה שקלה כבר את האופציה הגרעינית, וכן כי האתר המיועד להקמת הכור הוא בעיר עקבה. בתקופה האחרונה, לפי "ספוטניק", גם לאחרונה, החלו להגיע ידיעות, לפיהן הירדנים מעוניינים להגיע להסכם עם הרוסים; לפי ההסכם החברות הרוסיות יבנו את הכור האטומי ואף יישאו בעלויות של הפרויקט. הירדנים זקוקים לפרויקט הזה, מכיוון שמחירי האנרגיה מאלצים אותם להדק חגורות. יתר על כן, הפרויקט עשוי ליצור מקומות עבודה חדשים, בין היתר, עבור אותם צעירים שמוחים בד'יבאן נגד האבטלה. שלא נתבלבל: הירדנים לא זנחו את האמריקנים: לפי "דפנס-ניוז" (DefenseNews), אגף המחקר של הקונגרס (CRS - Congressional Research Service) דיווח בינואר 2016 שירדן מאפשרת לכוחות הקואליציה להשתמש בבסיסים שלה, ואף חולקת עמן חומרים מודיעיניים. הממלכה מארחת את היחידה האמריקנית סי.אפ.ג'יי. (CF-J Command Forward – Jordan), אשר מונה כ-2,000 חיילים ומהווה נקודת אחיזה חשובה עבור הקואליציה במלחמה נגד הטרור. ירדן מהווה חלק אינטגרלי מהקואליציה הסונית למלחמה בטרור. ארה"ב שולחת לירדנים משלוחי נשק אשר מיועדים למורדים בסוריה. עם זאת, לאחרונה, האמריקנים הרימו גבה כלפי הירדנים, לאחר שנודע, כי משלוחי הנשק, שיועדו למורדים בסוריה, אשר העבירו האמריקנים והסעודים - נגנבו ונמכרו על-ידי גורמי מודיעין מקומיים. מקור "וואלה-ניוז" (Walla-News) מוסיף, כי הקצינים "השתמשו בכספים כדי לרכוש מוצרי יוקרה". למרות ההתרחשות הזאת, הירדנים מהווים פרטנר אסטרטגי מהותי לארה"ב במזרח התיכון. עם זאת אין להתעלם מהעובדה שהרוסים, גם הם, מהווים מבחינת הירדנים מאחז פוטנציאלי של עוצמה באזור.