השמועות (או שמא האגדות) בדבר צייתנותם המופלאה של אזרחי ארה"ב ותושביה בקשר לדיווחים לרשות המס המקומית (IRS), ידועות ומוכרות מימים ימימה. נראה, כי IRS הגיעה למסקנה ששמועות אלו היו מוגזמות.
אשר על כן, אושר בארה"ב במרס 2010, חוק הידוע כ-FATCA (ראשי תיבות של Foreign Account Tax Compliance Act), במטרה לסגור את החורים ברשת המס (הבינלאומית), שאיפשרו לנישומים אמריקנים להתחמק מחובת הדיווח.
במסגרת "פטקא" נדרשו יחידים שהם בגדר משלמי מס אמריקנים (כולל בעלי "גרין קארד") למסור ל-IRS נתונים ופרטים בדבר השקעות ופקדונות בחו"ל, במקביל, הוטלה על מוסדות פיננסיים אמריקנים (ועל גופים נוספים) חובת ניכוי מס במקור מתשלומים מסוימים המועברים למקבלים מחוץ לארה"ב, אלא אם כן יהיו פטורים מכך בהתאם לחוק "פטקא".
כחלופה ליישום חוק "פטקא", הציעה ממשלת ארה"ב למדינות השונות הסכם בין-מדינתי, לפי אחד מבין שני מודלים. ישראל חתמה עם ארה"ב ביוני 2014 על הסכם מסוג מודל 1, בדבר שיפור ציות המס הבינלאומי ויישום "פטקא". מכוחו הסכימה ישראל לחייב את הגופים הפיננסיים שלה לבצע בדיקות נאותות לחשבונות המתנהלים אצלם, לאסוף מידע על-אודות בעלי חשבון אמריקנים, ולהעביר את המידע לרשות המיסים, על-מנת שתעבירו ל-IRS. במקביל, תוכל רשות המיסים בישראל לקבל מידע על-אודות תושבי ישראל, בעלי חשבונות פיננסיים בארה"ב.
מוסדות כספיים ודיווחים
כפועל יוצא מכך, פורסם ביולי השנה תיקון 227 לפקודת מס הכנסה, שעוסק בעיקר בהשלכות חוק "פטקא". להלן סקירה תמציתית של עיקרי התיקון (שמתייחס גם ל"הסכם יישום", הלא הוא ההסכם לחילופי מידע אוטומטיים על חשבונות פיננסיים, שפרסם
OECD).
1. מוסד פיננסי ישראלי (כהגדרתו בחוק, כולל מוסד לפקדונות, מוסד למשמורת, ישות השקעות, וחברות ביטוח שמנפיקות חוזי ביטוח בעלי ערך פדיון, או חוזי קיצבה או אנונה) - שלא הוחרג מתוקף הסכם "פטקא" או מתוקף הסכם היישום - יהיה למוסד ישראלי מדווח.
2. מוסד פיננסי ישראלי מדווח ידרוש מבעל חשבון, או ממי שמבקש להיות בעל חשבון, למסור לו את המידע הדרוש לשם בירור זהותו ומדינת תושבותו לצורכי מס או אזרחותו (ואם הוא ישות - מידע לגבי בעלי השליטה בישות), ויערוך את הבדיקות הדרושות לשם כך, ככל שהמידע דרוש לצורך יישום "פטקא" ו/או הסכם היישום, ולצורך ההיערכות לקראת היישום.
3. מוסד פיננסי ישראלי מדווח יעביר למנהל רשות המיסים מידע בדבר "בעל חשבון", בדבר "בעל שליטה בישות בעלת חשבון" ובדבר "חשבון פיננסי", שעל המנהל להעביר לרשות מס במדינה זרה, הכל כפי שיקבע שר האוצר בתקנות (בהתייעצות עם נגיד בנק ישראל, יו"ר רשות ניירות ערך ושר המשפטים, ובאישור ועדת הכספים של הכנסת).
4.לצורך יישום הסכם "פטקא" או הסכם היישום יקבע שר האוצר, באישור ועדת הכספים, הוראות בדבר שליחת הודעה בידי מוסד פיננסי ישראל מדווח, למי שיסווג אזרח או תושב של מדינה זרה, שמידע בגינו צפוי להיות מועבר למנהל. ההודעה תישלח 30 ימים לפחות לפני העברת המידע למנהל, ותכלול מידע על אפשרויות לשינוי הסיווג, בהתאם להסכם "פטקא" או הסכם היישום. אחת לשנתיים, תישלח הודעה נוספת (מעין תזכורת), על-ידי מוסד פיננסי ישראלי מדווח, למי שנשלחה אליו הודעה כאמור.
5. המנהל לא ישתמש במידע שיקבל למעט לצורך העברתו לרשויות מס במדינות זרות, ככל שנדרש בהתאם להסכם "פטקא" או להסכם היישום.
6. לצורך יישום הסכם "פטקא" יקבע שר האוצר, בהתייעצות עם נגיד בנק ישראל ועם יו"ר רשות ניירות ערך, ובאישור ועדת הכספים, הוראות בדבר:
(א) מצבים ותנאים, בהם יסגור מוסד פיננסי מדווח חשבון פיננסי, שנפתח אחרי 30.6.2014 (בהעדר מידע לקיום בדיקותיו של המוסד הפיננסי), או שיראהו כחשבון סגור.
(ב) מצבים ותנאים, בהם ינוכה מס במקור מתשלומים מסוימים, ממקור אמריקני, שיעביר מוסד פיננסי ישראלי מדווח למוסד פיננסי לא משתתף.
(ג) מצבים ותנאים בהם יימסר מידע על-ידי מוסד פיננסי ישראלי מדווח שמשלם תשלומים מסוימים ממקור אמריקני, למוסד פיננסי לא משתתף.
זהירות, עיצומים כספיים
כדי לאותת על חשיבות הנושא (וגם כדי לייצר הרתעה מפני יישום לקוי של התיקון) נכללו בתיקון הוראות נוספות, המתייחסות לעיצום כספי לעניין יישום הסכם בינלאומי. בהוראות הללו ניתנה למנהל רשות המיסים הסמכות להטיל עיצומים כספיים, על מוסדות פיננסיים ישראלים מדווחים, כמוסבר להלן:
(א) עיצום בסך 5,000 שקל - אם היה למנהל יסוד סביר להניח, כי המוסד לא דרש מידע ולא ערך את הבדיקות הדרושות, לגבי בעל חשבון קיים.
(ב) עיצום בסך 50,000 שקל - אם היה למנהל יסוד סביר להניח, כי המוסד לא דרש מידע ולא ערך את הבדיקות הדרושות ממי שמבקש להיות בעל חשבון.
(ג) העיצום בסך 25,000 שקל - אם המוסד לא העביר מידע למנהל (או שהעביר מידע חלקי).
(ד) במקרה של הפרה חוזרת (בתוך שנתיים), יוטל על המפר כפל עיצום כספי.
בכל מקרה, לא יוטל עיצום כספי לפני שתימסר למפר הודעה מוקדמת, ויתאפשר לו לערער על הטלת העיצום הכספי.
בהתחשב בכך שמדובר במהלך חדשני וצפויים חבלי לידה וקשיי יישום, נקבע, כי במשך שנתיים מיום תחילת התיקון, לא ימסור המנהל למפר הודעה על כוונתו להטיל עליו עיצום כספי, אלא אם כן דרש ממנו תחילה לתקן את ההפרה, והתרה בו בכתב, כי יש לתקן את ההפרה בתוך 60 ימים.
נציין, כי חברי ועדת הכספים, ובמיוחד היו"ר
משה גפני, עשו כמיטב יכולתם כדי לגשר בין הרצוי לבין הכפוי (שהרי בסופו של דבר מדובר במהלך שכופה ארה"ב על מדינות תבל), ולנו לא נותר אלא לברך על המוגמר, ולראות כיצד יפול דבר.
