כשל צפוני

אחד האירועים המסעירים השבוע התרחש בצפון המדינה, כאשר מזל"ט – שטיבו טרם הוברר לחלוטין - נכנס לשטח ישראל מתוך סוריה. הדבר המשמעותי ביותר באירוע, היה כאשר שלושה טילים נורו לעבר כלי הטיס, ולא הצליחו ליירט אותו. לפי התחקיר הראשוני, נמצא שכלי הטיס זוהה והיה במעקב של חיל-האוויר עוד לפני שנכנס לשטח ישראל. מדובר רק באירוע אחד, אבל בעל משמעות עמוקה יותר. הדגש הוא על הכישלון ביירוט כלי הטיס. ישראל היא אחת המדינות בעלות הטכנולוגיה הצבאית החזקות בעולם, ובוודאי מחזיקה בעליונות טכנולוגית באזור. החטאת יירוט כלי הטיס מביאה לידי גיחוך את יכולותיה של ישראל, ולא מן הנמנע שהדבר יביא להישנות מקרי חדירה. מעבר לכך, עולה שאלת האמינות של טילי הפטריוט. רבים זוכרים את כישלונם של טילים אלו במהלך מלחמת המפרץ הראשונה. למרות שעברו מאז יותר מ-25 שנה, יש לבחון את השימוש בטילים אלו, כאשר ישנה האפשרות שהם לא ראויים להגן על מדינת ישראל.

פיגוע גדול נמנע השבוע בירושלים, כאשר מאבטחי הרכבת הקלה עצרו צעיר פלשתיני שבידיו תיק מלא במטעני צינור. הפיגוע נמנע לאחר שהצעיר עורר את חשד המאבטחים, שעצרו אותו ובדקו את תיקו. עבודת המאבטחים ברכבת הקלה היא קשה וראויה לשבח. יש לזכור שבניגוד לתחנות רכבת בארץ, ברכבת הקלה אין בידוק. כל אחד יכול לבוא ולעלות לרכבת. ביטחון הנוסעים נמצא בידי המאבטחים והערנות שלהם. מבחינה טכנית, יש להבין שמטעני הצינור, כמה שהם קלים להכנה - ככה הם קטלניים. לכן כרגע לא ניתן עדיין לדעת האם מדובר בהתארגנות או בפעולה עצמאית. נקודה שנייה נוגעת להתקדמות החבלנית. למעט האירוע הנוכחי, אירוע נוסף מהחודשים האחרונים שכלל חומרי נפץ היה באוטובוס אגד בחודש אפריל בירושלים. האם יש התקדמות בקטלניות הפיגועים? לא בהכרח, מאחר שרובם המוחלט של הפיגועים הם פיגועים "קלים" לביצוע בדמות פיגועי דקירה. האירוע הנוכחי מלמד שיש התקדמות איטית, והשאלה הגדולה היא מה נראה בהמשך.

מזה שלושה שבועות שהפלשתינים בגזרת חברון, חיים תחת מה שמכונה "כתר נושם". מדובר בסגירת יישוב עם אפשרות כניסה ויציאה על-פי שיקולי המערכת הביטחונית. הדבר החל לאחר רציחתם של הלל יפה אריאל והרב מיכאל מרק. גורם ביטחוני אמר שהכתר לא יוסר, למרות שהוא פוגע בפלשתינים. מדובר בענישה קולקטיבית מוצדקת. כך למשל, המחבל שרצח את הרב מרק הגיע מהעיירה בני נעים, וכעת בני העיירה כולה אינם מורשים לעבוד בישראל, לא רק קרוביו של המחבל. ענישה זו יכולה להוביל לשתי תוצאות. הראשונה: הסגרת מחבלים פוטנציאליים כדי למנוע את הענישה. השנייה היא הפניית הכעס כלפי ישראל והגברת התמיכה בטרור. מובן שהאפשרות הראשונה היא הרצויה, וכדי למנוע את האפשרות השנייה יש לתמוך ולפתח את הכלכלה באזור. הן מבחינת תושבים היהודים והן מבחינת התושבים הערבים. פיתוח הכלכלה יתרום להבנה שפיגועים רק פוגעים ביכולותיהם הכלכליות.

לאחר ניסיון ההפיכה הכושל בטורקיה, התקשר שר החוץ האירני, מוחמד ג'וואד זריף, לעמיתו הטורקי, מבלוט צ'בושולו, והשניים שוחחו על המצב במדינה. במקביל, גורמי ביטחון אירנים היו בקשר עם גורמי ביטחון טורקים. גורמים אירנים הביעו את קורת רוחם מכישלון ניסיון ההפיכה, כאשר לדבריהם הצלחתה היה מביא למצב שאירן לא תוכל לסבול, והיה מאיים משמעותית על יציבות האזור. לכאורה, זוהי תגובה תמוהה לאור היחסים בין טורקיה לאירן. יש להזכיר שיחסים עלו על שרטון, עם תחילת האביב הערבי ובעיקר בעקבות תמיכת אירן במשטר אסד בסוריה. אלא שבהתבוננות עמוקה יותר, ניתן לראות את שיתופי הפעולה הכלכליים בין שתי המדינות. ההערכה היא שלאחר הסכם הגרעין מול אירן, נפח הסחר בין המדינות יעלה פי שלושה ויגיע ל-30 מיליארד דולר. פעולותיה של אירן לאחר ניסיון ההפיכה יכולות להביא להתחממות היחסים עם טורקיה, דבר שיקח זמן רב מאחר שהמחלוקות בין המדינות הן עמוקות ולא ייעלמו בין לילה. לאחר הסולחה שעשתה עם טורקיה, ישראל צריכה לעקוב ולראות כיצד יתפתחו היחסים בין טורקיה לאירן, ולהסיק מהן מסקנות.

השבוע נחשף פרט נוסף מהסכם הגרעין מול אירן, ונראה שנעשו מאמצים רבים להסתירו. מדובר במסמכים שהאותנטיות שלהם נבדקה ואושרה, ונוגעים לפעילותה של אירן לפני תום ההסכם. לפי המסמכים, החל מינואר 2027 אירן תוכל להתקין סרכזות יותר מתקדמות ויעילות, שיאפשרו לה להעשיר יותר מכפליים מכמות האורניום שהיא יכולה כעת. עוד נאמר שבשנת 2029 אירן תוכל להתקין כמה סרכזות שהיא רוצה, למרות שההסכם אמור להסתיים ב-2031. הניסיונות להסתיר את המידע הזה, רק מוכיחות עד כמה ההסכם גרוע. המערב מכר את עתיד העולם בשביל כמה שנים של שקט, כאשר סביר להניח שאירן תמשיך בחשאי להעשיר אורניום. חשיפת הסעיף מעלה את השאלה האם יש עוד סעיפים דומים שהוסתרו מהציבור, ודורשת לכל הפחות פתיחה מחדש של ההסכם כדי למנוע בפעם אחת ולתמיד נשק גרעיני בידי אירן.