י"ז בתמוז כמעט כאן, ועד ט׳ באב תקופת בין המיצרים, מרבים בשלושה שבועות אלה לשאול, וכמובן גם לענות ולהסביר, מדוע היה מרד בר כוכבא מיותר, שהרי כידוע ביתר נפלה ב-תשעה באב, נוסף על שני בתי המקדש שחרבו גם הם באותו תאריך.
אז קולות ההסבר נשמעים לרוב מהצד "שדוגל בשלום", שידוע באהבת החינם שלו בעיקר לעצמו. בר כוכבא הם אומרים עשה נזק גדול, בגללו מתו רבבות יהודים, למרוד ברומאים? רק כסיל גמור יכול היה לצאת מול רומא הגדולה. אם כך נשאלת השאלה, מדוע ביוונים מותר היה למרוד וברומאים אסור? הרי גזרה שווה לשני המקרים. כלומר רק אם הצליח המרד אז מלכתחילה היה ראוי למרוד? זה מה שמכונה חוכמה שלאחר מעשה, ועל-פי שיטה זו, אין מקום למעמד הר סיני, שהרי סופו היה מעשה העגל?
הרמב"ם בספרו היד החזקה כתב ״עד שנהרג בעוונות כיוון שנהרג נודע שאינו", אבל ממשיך - "ואם לא הצליח עד כה המלך המשיח או נהרג בידוע שאינו זה שהבטיחה עליו התורה, והרי הוא ככל מלכי בית דוד השלמים והכשרים ובכללם בר כוכבא".
על דעת חוקרים רבים היה מרד בר כוכבא מאורגן ומונהג כהלכה, שלא כמו המרד הגדול בו רבו הפילוגים. הרומאים במרד זה כמעט והרימו ידיים, שלוש שנים עמדה ביתר ויכלה להם. מסתבר שבר כוכבא הפיק לקחים מהמרד שכשל 62 שנה קודם לכן. זו לא הייתה גחמה שלו, הרי כידוע גזרת המילה קדמה למרד, וגזרה זו הצטרפה לגזרות רבות אחרות. רבי עקיבא שהיה המנהיג הרוחני של המרד נתפס שהקהיל קהילות ברבים, נתפס כשהמשיך ללמד תורה. הנציב טוניוס רופוס הוציא צווים אלה על דעתו של הקיסר אדריאנוס, שהחליט להפוך את ירושלים לעיר אלילית, אותה כינה איליה קפיטולינה, האין אלה סיבות ראויות לצאת למרד? בר כוכבא הצליח לשמור למשל על חג הסוכות והוא שלח את עוזריו יונתן בן בעין ומסבלה בן שמעון לחלק את ארבעת המינים בקרב הלוחמים. הוא ידע שהמרד לא יהיה קל, אבל לא הייתה ברירה, ועובדה שזכה לתמיכה מכל שורות העם שרצה להילחם למרות החורבן 60 שנה קודם, למרות שירושלים בוססה בדם ״עד הברכיים״, למרות שרבבות נרצחו ואחרים נלקחו בשבי, הגזרות היוו ׳יהרג ובל יעבור׳ ואכן קשה היה לרומאים לכבוש את ביתר, הם הביאו מבריטניה את המצביא שלהם יוליוס סוורוס, כדי שילחם להם.
ההיסטוריון הגרמני מומסן מדגיש את הקשר בין כל מרידות היהודים: היסוד הרוחני, המתח בין העוצמה הרומאית החילונית ובין היסוד הרוחני שביהדות הלוחמת. ״האחדות הלאומית הדתית אשר הממשלה הרומית ביקשה לפוררה רק התחזקה מכוח הניסיון להדבירה. פחות מ-50 שנים לאחר חורבן ירושלים. מרדה הגלות היהודית בקפריסין, קרייני, מצרים, וסוריה (מרד התפוצות), ועל מרד זה כותב מומסן ״אם ניצחונותיו של טריינוס במזרח התפוררו לו מתחת ידיו, למרד היהודי יש חלק בכך. הוא נאלץ להזעיק את חיילותיו ולהעבירם מערבה להדברת המרד. אלא שגם בהדברת מרד זה לא הודברה היהדות. כי פרץ מרד בר כוכבא, שלא היה דומה לו לעוצמה בכל תולדות הקיסרות הרומאית... הקיסרים גברו על הישות היהודית שהיוותה מדינה בתוך מדינה, הלגיונות יכלו לחומותיה של ירושלים, אך לא יכלו לה, ליהדות עצמה״.
מה נותר מכל הממלכות הגדולות? מה נותר מרומא וקיסריה? פסל ראשו של אדריאנוס קיסר מונח במוזאון בירושלים ולא באיליה קפיטולינה, עשבים עלו בלחייו של יוחנן בן תורתא, כי לא חשוב אם המרד היה נכון או לא, אלא תורתו של מי מנצחת. ואמת היא תורת בר כוכבא גם בנפול בית״ר, כתב אורי צבי גרינברג, נכון לשעתו, נכון גם היום.