מבט שונה על המשוררת רחל

גם מעריציה המושבעים של המשוררת רחל מתעלמים בדרך כלל משתי עובדות המייחדות את שירתה. הראשונה, שכל 144 השירים העבריים שכתבה הינם שירים ליריים ולכן חלים עליהם הכללים של הסוגה הלירית בשירה, ובראשם הכלל שכל שיר עומד לעצמו משום שהוא משקף חוויה בת-רגע, ואין לצרפו אוטומטית לאחיו כדי לסכם את תוכנם בהכללה משותפת על רחל. והשנייה, שפרט לשיר אחד שפירסמה ב-1920, השנה שבה הורחקה מדגניה, והוא השיר "הלך נפש" שהקדישה לא"ד גורדון, פרסמה רחל את כל שיריה בשפה העברית, בשמונה השנים האחרונות לחייה, בין השנים 1931-1924, שבהן כבר קיננה בגופה השחפת כמחלה פעילה. חפיפה כמעט מוחלטת זו בין תקופת מחלתה ובין תקופת הכתיבה והפרסום של השירים, הכשילה רבים מהפרשנים להציג את שירתה של רחל כחטיבה ביוגרפית מגובשת של שירים החושפים היבטים שונים מסבלה הגופני והנפשי כאשה מגיל 34 ועד גיל 41: מחלתה, בדידותה, ערירותה ותנאי העוני שבהם התקיימה. ולפיכך מוצגת רחל באופן מוכלל כמשוררת פסימית שהייתה מרוכזת רק בעצמה - דמות חריגה בתקופה החלוצית של העלייה השנייה, שבה שוררו משוררים בעיקר שירים על עקשנותם של החלוצים כקבוצה מגשימת חזון המתאמצת להיאחז באדמת המולדת כדי להכשירה לקליטת המחנה הגדול שיעלה אליה בעתיד, והוא החזון הציוני שכבר קיבל בתקופת העלייה השנייה מתכונת מגובשת למדי של ציונות מעשית מול שני הדגמים המוקדמים שפעלו מעט לפניה: הציונות הרוחנית של אחד העם והציונות המדינית של הרצל. הכללה כזו סותרת את העובדה, שקרוב למחצית משיריה של רחל הם שירי אהבה שאין שום הצדקה להצמידם לזמנם וגם לא לגברים מסוימים שנמנו עם ידידיה. שירי אהבה אלה עוסקים בחוויות על-זמניות וגם אוניברסליות (כך בשיר הידוע "זמר" משנת 1928), ואף שרבים מהם מספרים על מכאובי פרידה מאהוב ועל הסבל הנפשי שמרגישה אישה אחרי כל פרידה כזו, הם בה-בעת גם שירים מנחמים המבטאים אמונה כי עד מהרה יימצא גבר אחר שיאמץ אל לבו את האישה הזו (כך בשיר הידוע "עץ אגס" מ-1925). קבוצה מכובדת נוספת משיריה של רחל הם שירי זיכרון על הקשר הנפשי שנקשרה רחל לנוף הכינרת ולטבע הארץ, מאז שעלתה אליה כעלמה בת תשע-עשרה בשנת 1909 ועד שיצאה להשתלם בחקלאות בעיר טולוז שבצרפת בשנת 1913. אלו היו שלוש השנים המאושרות ביותר בחייה, שבהן הייתה צעירה, יפה ומחוזרת, ושבהן התאהבה בארץ ובחרה את החלוציות כדרך חיים (השיר "שי" מ-1930 מייצג היטב את תחושת האושר שפקדה אותה אז, בתקופת כינרת בחייה). ולכן, אין שום הצדקה להחיל גם על השירים האלה את מחלתה, בדידותה וייאושה בפרק האחרון של חייה, וגם לא כל פרטי מידע ביוגרפי מפוקפקים אחרים מאלה שהשתרבבו לסיפור חייה של רחל בשנים הרבות שחלפו מאז שנפטרה בשנת 1931.