זאב ז'בוטינסקי ספג השמצות, עלבונות והתקפות אישיות אינספור בחייו. בן-גוריון יריבו הפוליטי המושבע גם כינה אותו "ולדימיר היטלר". אבל בכנסת (יום ד', 3.8.16) זכה "ז'בו" (כפי שכינוהו מעריציו הרבים) לנאום מלא תשבחות לאישיותו הליברלית ואפילו למשנתו הסוציאלית. לאירוניה ההיסטורית המשעשעת הזו אחראי בוז'י הרצוג
בראיון נרחב עימו בערוץ 10 (בתוכנית "לונדון את קירשנבאום"), שנראה יותר כתשדיר שירות מוזמן שנועד לאושש מעט את מניות "
המחנה הציוני", דיבר יו"ר המפלגה, יצחק (בוז'י) הרצוג על "הכוחות המדהימים שיש במפלגה שלנו". לא בטוח שהרצוג בעצמו משוכנע בכך.
לפני זמן קצר, כאשר הודח בוגי יעלון מתפקיד שר הביטחון, קרא לו בוז'י "מקומך אתנו"! הוא התכוון לשר הביטחון בממשלה ששותפתו להנהגת "המחנה הציוני",
ציפי לבני, כינתה "ממשלת ימין קיצונית". איך ייתכן ששר ביטחון כזה, בורג כה חשוב בממשלה קיצונית ומופקרת, יתאים לפתע למפלגה אחראית ושקולה, כמו זו שציפי לבני עומדת בראשה?
היום, בתגובה פולמוסית בכנסת, לדבריו של ראש הממשלה נתניהו שנישאו במסגרת יום ז'בוטינסקי, דיבר הרצוג בגעגועים מכמירי לב על זאב ז'בוטינסקי... "אנו זקוקים היום לז'בוטינסקים", הכריז בפאתוס יו"ר "המחנה הציוני" (שם הקוד הזמני של מפלגת העבודה). קל לשער איזו חלחלה בלתי נשלטת אחזה בחברות הכנסת
שלי יחימוביץ' ו
מרב מיכאלי, שלא לדבר על ח"כ אראל ("קיבינימאט") מרגלית המזועזע.
אחד בדורו
אפשר לסמוך על "העיתונות החופשית" שלנו (תרגום: חופשית לדווח רק מה שהולם את האג'נדה הפוליטית שהיא נאמנה לה), שלא תטרח להאיר את עיני צרכניה, באירוניה ההיסטורית המדהימה, שטמונה בדברים אלה של בוז'י, שאנו הבאנו רק מקצתם.
אינני מדבר רק על דקות הסבל שעברו על ח"כ שלי יחימוביץ, שעוד בהיותה עיתונאית ("חופשית" בקול ישראל), סיפרה בראיון כי היא מצביעה עבור
חד"ש. זה סתם קוריוז פוליטי מאלף, אבל לשמוע את מנהיגה המוכתר של מפלגת העבודה מפליג בשבחיו של זאב ז'בוטינסקי, האיש שדוד בן-גוריון כינה באסיפת בחירות בשנת 1933 "ולדימיר היטלר"!! (ולדימיר היה שמו הפרטי של זאב - י.ר.), זו כבר באמת התפתחות דמיונית.
מפני שבן-גוריון לא נכשל בכינוי הנורא שהדביק ליריבו הפוליטי רק פעם אחת בלהטה של אסיפת בחירות. הוא גם פירסם אוסף מאמרים בחוברת שנקראה "ז'בוטינסקי בעקבות היטלר". ומיותר להזכיר את תלמידיו הרבים של "האחד בדורו", שהירבו להדביק לז'בוטינסקי את התואר "פשיסט", בדיוק כשם שעשו שנים לאחר מכן ל
מנחם בגין ז"ל.
תמות נפשי
פתאום, בהרף עין של נאום אחד בכנסת, זוכה האיש שהקים את הגדודים העבריים, הזהיר את עמו בגולה מפני השואה הנאצית הממשמשת ומתרגשת עליו, וספג אינסוף עלבונות והשמצות ממחנה השמאל, פתאום זוכה האיש הזה לריהביליטציה מוחלטת!
ז'בוטינסקי שבן-גוריון בשנאתו אליו כה עזה, התעקש למנוע את קיום בקשתו-צוואתו האחרונה ("אנו לא עוסקים בהעלאת עצמות"), והוא המתין עד שראש הממשלה לוי אשכול ז"ל גילה יותר שאר רוח מקודמו, ובשנת 1964 נתן את ההוראה המיוחלת (ז'בוטינסקי נפטר בשנת 1940 בניו-יורק - י.ר.).
ב-1928 פירסם ז'בוטינסקי את הרומן הנודע שלו "שמשון" על הגיבור התנ"כי, רומן שבו שיבץ את צוואתו המדינית. בימיו האחרונים של הגיבור שאותו עיוורו הפלשתים, ערב "תמות נפשי עם פלשתים", מבקש שמשון-ז'בוטינסק להעביר לבני שבטו את דבריו האחרונים: "אספו ברזל, המליכו מלך ולימדו לצחוק".
היום אפשר רק לדמיין את זאב ז'בוטינסקי צוחק בקברו בהר הרצל, למשמע שירי ההלל לאישיותו הליברלית ואפילו למשנתו החברתית (חמשת המ"מים, מונח הלקוח ממאמרו "הגאולה הסוציאלית" שהתפרסם בוורשה ב-1934) שמשמיע מעל דוכן הכנסת יו"ר מפלגת העבודה.
מעניין אם גם קטעים ממאמרו של ז'בוטינסקי "קיר הברזל", ישובצו בתעמולת הבחירות הקרובה של "המחנה הזמני" (שם זמני בלבד)?