מעבר-חצייה נועד מטבעו לשמש כמסלול-מעבר בטיחותי להולכי-רגל, בעת שהם חוצים את הכביש לצידו השני. בתוך כך מחייבים חוקי התעבורה את הנהגים לעצור את רכביהם לפניו, ולהעניק בכך זכות-קדימה להולכי הרגל כדי שיוכלו לעבור את הכביש בבטחה.
למרבה הצער לא נמנית מדינת ישראל עם אותן מדינות נאורות, שנהגיהן מקפידים לקיים את החוק. מסקר עדכני שערכה עמותת "אור ירוק" עולה בבירור כי כל הולך-רגל שני בישראל אינו מסתיר את חששו הכבד מחציית הכביש במעבר החצייה, באשר אין הוא סומך על הנהג שמולו שאכן יעצור את רכבו עבורו.
מציאות עגומה
אם לא די בנתון המבהיל הזה, הרי שבהשוואת נתונים למדינות אחרות, עולה בבירור המציאות העגומה שמבין המדינות המתקדמות בעולם - ישראל היא, בעצם, אחת המדינות המסוכנות ביותר להולכי הרגל. הסטטיסטיקה האכזרית מעידה בעליל כי אחד מכל שלושה הרוגים על הכביש הוא הולך-רגל(!), כאשר רובם המכריע מוצאים את מותם על מעבר החצייה - המקום שאמור להיות מוגן ובטוח יותר מכל לחציית הכביש.
על-פי נתוני עמותת "אור ירוק", המבוססים על נתוני הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, נהרגו מתחילת שנת 2016 56 הולכי-רגל בתאונות-דרכים, כש-40 מהם מצאו את מותם בתחום העירוני, ואילו 16 בתחום הבין-עירוני.
להפסיק לצפצף
קלות הדעת של הנהג הישראלי בכל הקשור לכיבוד מעבר-חצייה על הכביש עומדת, למשל, בהיפוך גמור לכובד הראש של הנהג השווייצרי המצוי. מסתבר שבשווייץ לא יעז שום נהג מקומי לצפצף ככה סתם על החוק, ולא רק מאימת העונש הכבד הצפוי לו, ושעל-פיו ייאלץ, לא אחת, לפרנס, למשך כל ימי חייו, את הנפגע, או את משפחתו. בשווייץ זהו גם החינוך המוקפד לאזרחות טובה, שעל-פיה יש לכבד מעל לכל את זכויותיו של הזולת. מן הסתם זו גם הסיבה לכך שנהג שווייצרי מצוי עוצר, בכל מקרה, לפני מעבר-חצייה, גם אם לא נצפה הולך-רגל האמור לעבור בו.
הגיעה העת להסיק בישראל מסקנות מתבקשות ולהכביד את עולו של החוק בארץ גם על הנהג המקומי, כדי שיחדל סוף-סוף, כמנהגו בהווה, לצפצף על הולך הרגל חסר הישע.