להלן עדות להתפרצות נוספת של תסמונת הטורט ממנה סובלת המדינה - בעוד שבשגרה יכולה מדינת ישראל להוות סיפור מקרה לניהול אורח חיים קפיטליסטי, לפרקים נתקפים מנהליה בדחף בלתי נשלט שמוצא את ביטויו בהתפרצות זעם סוציאליסטית. אלא שהתפרצויות כאלה נבלמות בשלב הראשון של עיבוי קופת המדינה ורק מעט מהן מחלחלות לשלב הבא של ההשקעה החוזרת באזרח.
פעם נוספת, הוגה המחוקק, בשבתו כרובין הוד, מנגנון גבייה מהעשירים והעברה לאלו שאינם. אולם ברור כי בנסיבות הפוליטיות והביורוקרטיות הקיימות, הנחת מוצא לפיה ניתן לתעל מקור הכנסה ציבורי ספציפי להשקעה ציבורית ספציפית הינה נאיבית ופגומה.
והרי חלקי בקיום מצוות לווה תשובתך בדוגמאות:
1. חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה) - החוק קבע כי בכפוף לתנאים המפורטים בו, יהיו רשאים זכאי הדיור הציבורי לרכוש את הדירה הציבורית בה הם מתגוררים. עוד קבע החוק כי הכספים שהתקבלו ממכירת הדירות יופקדו בקרן שתשמש להגדלת מלאי הדירות הציבוריות בלבד.
בבואנו לבחון את המעבר מגבייה להשקעה ציבורית בפרטים, די להביט בגרף להלן מדוח הוועדה למלחמה בעוני, כדי להיווכח שההכנסות ממכירת הדירות הציבוריות אכן התקבלו בקופת המדינה, אלא שחובת גלגולן חזרה לאזרחים, אעפס נשכחה.
- לקוח מתוך דוח הוועדה למלחמה בעוני ("ועדת אלאלוף") בה שימשתי כרכז הוועדה בנושא דיור, חשוב לציין כי עד למועד עריכת מאמר זה נמכרו מאות דירות נוספות.
2.
קרן חניה ("כופר חניה") - דרישה להתקנת מקומות חניה בנכס הינה דרישה תכנונית שמקורה בתקנות התכנון והבנייה (התקנת מקומות חניה). בהיתר הבנייה יקבעו מספר מקומות החניה הנדרשים במגרש על-פי שימושי הקרקע. עוד קובעות התקנות כי על-אף החובה האמורה, רשאית הוועדה המקומית לפטור מן החובה להתקין מקומות חניה ולחייב את מבקש ההיתר להשתתף בעלות התקנתם בחניון ציבורי. זאת ע"י הפקדת תשלום לקרן חניה ייעודית. הרשות נדרשת להקמת החניון בתוך עשר שנים ממועד ההיתר ובמרחק שלא יעלה 350 מטרים מהנכס.
בבואנו לבחון את המעבר מגבייה להשקעה ציבורית חוזרת די לעיין במספר פסקי דין שניתנו בנושא, ביניהם פס"ד מ-2011 בו ציין שופט בית משפט השלום בתל אביב
ישי קורן כי "אגירת כספי קרן החניה וניודם ללא זיקה ממשית בין החניון הציבורי לביתם, היא בבחינת הטלת תשלום חובה חדש ללא הסמכה בדין".
בנוסף, גם בדיקות אקראיות מקיפות שנעשו עם מממשי היתרי בניה, לא בישרו על לידתם של חניונים ציבוריים חדשים במרחק הדרוש ממגרש הבנייה. לאור האמור ועוד, לא בכדי הוענק לקרן החניה כינוי הגנאי "כופר חניה".
3.
אגרות והיטלי פיתוח - אגרות והיטלים נדרש לשלם מי שמבקש לבנות על קרקע או להוסיף בניה למבנה קיים, הם משולמים לוועדה המקומית לתכנון ולבנייה בגין התשתית המשרתת את הנכס ע"י הרשות המקומית בתחומה היא מבוצעת. העיגון החוקי לגבייה הינם חוקי עזר עירוניים שמשרד הפנים מאשר.
לעניין זה, בפסק דין שניתן ע"י בית המשפט העליון ב-24/06/2012 בהליך משפטי שהתנהל בין עיריית ראש העין וחברת אשבד נכסים בע"מ (הלכת אשבד). קבע כב' השופט פוגלמן בין היתר, כי "זיקתו של תעריף ההיטל לעלותן של עבודות התשתית הקונקרטיות בנכס הגובל, אשר יצרו את הבסיס להטלתו, היא זיקה מימונית רופפת. החיוב בתשלום בגין תוספת בניה הוא חיוב משלים במהותו ואין הוא נדרש לקיים זיקת הנאה "חדשה" לנכס. זיקת ההנאה אינה מותנית בהקמת תשתיות נוספות".
כמו-כן, תביעות והליכים משפטיים רבים מתנהלים בנושא, חלקם בטענה כי נדרשו לשלם אגרות ו/או היטלים בחלוף שנים מעבודות הפיתוח וללא זיקה ביניהם וחלקם בטענה לדרישת תשלום כפולה.
גם כאן באה לידי ביטוי יעילותו הגבוהה של מנגנון גבייה ציבורי, אשר במקרים רבים אינו עומד במבחן ההשקעה החוזרת.
מתוך כך עולה הצורך להביא לאיזון במקורות המצויים בידי האזרחים ללא גורם מתווך דוגמת "הקופה הציבורית ו/או המוניציפלית".
תוצאה טובה בהרבה ניתן היה להשיג לולא חויבו בעלי 3 דירות ויותר להשכיר את הדירות להשקעה ב10٪-20٪ פחות ממחיר השכירות המקובל בשוק.
את המנגנון לעיל ניתן היה לשכלל - מחד ע"י קביעת קריטריונים מיטיבים לבעלי דירות המשכירים לטווח ארוך ומאידך-גיסא, ע"י עריכת הגרלות זכאות לשכירות ארוכת טווח בדירות אלה, בקרב בעלי מבחן הכנסה נמוך.
לעניין הבטחת פעילות המנגנון ותפקודו יכולה לקבל על עצמה החברה הציבורית "דירה להשכיר" את הניהול והבקרה. התערבות ציבורית שכזאת ודאי עדיפה על גביית מס נוסף, אשר בגינו נדרש "להתפלל חזק" שימצא את דרכו כהשקעה חוזרת בפרטים.
בדרך זו ניתן יהיה להבטיח שהתהליך לא ייעצר ביצירת "מקל" לבעלי דירות, אלא אף בהפיכתו ל"גזר" של מחוסרי דירה.
לסיכום, נדרשת השלמה עם מספר עובדות:
- שכירות הינה פתרון דיור מחויב המציאות ועבור רבים בעל יתרונות בלתי מבוטלים. לאור זאת שוק השכירות בארץ ובעולם בעל נתח משמעותי ויש להעניק בטיפולו חשיבות עליונה.
- דמותו של צדק חלוקתי מבוססת על הפניית משאבים ממקור רווי למקור דל, ולא על דילול המקור הרווי לבדו. שכן זו משולה להענשת משפחת שטיינמץ מרובת הדירות מצפון תל אביב, ע"י הלאמת חלק מההכנסה שצברה בזכות החלטות כלכליות נכונות או ירושה של סוכריות מההורים.
- במדינה בה הרבה נמצא בידי מעט ובה שיעור ההחזקה בדיור הוא מהגבוהים בעולם, נדלן למגורים עבור רבים אינו רק מוצר צריכה בסיסי אלא נכס לגיטימי להשקעה, בין אם נקבל זאת או לא ראוי שכך ננהג בו לעת עתה.