צה"ל חייב להישאר במרכז הקונצנזוס

"ואמרת בלבבך כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה: וזכרת את ה' אלקיך כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל" (ח,יז-יח). "כי תצא מחנה על אויביך ונשמרת מכל דבר רע" (דברים כג,י) "... שלא ירבו ביניהם מחלוקת, ויכו ביניהם מכה רבה מאוד יותר מן האויבים" (רמב"ן).

היקלעות לאש המחלוקת

בעת האחרונה צה"ל נגרר, בעל כרחו צריך לומר, למחלוקות חוצות-ישראל שאינן קשורות למדיניות ולביטחון. הכוונה לשאלות של חברה ותרבות, דת והשקפות עולם. קבוצות בעלות אג'נדה שאיננה מוסכמת על דעת הרוב מצאו בקעה להידחק אליה - מחוזות צה"ל. סוגיה כמו האם 'לנדב' את חיילי צה"ל לשפץ מועדון לסודנים ולשאר עממין שהתפלחו לישראל והתנחלו בדרום תל אביב, או סוגיה כמו האם 'לנדב' את חיילי צה"ל לשפץ מועדון לבעלי נטיות הפוכות המתגאים בנטייתם החריגה. אני מסכים כי נאה ויאה שחיילי צה"ל 'מנודבים' למשימות חברתיות מזדמנות או בקביעות, כמו סיוע לאוכלוסיות חלשות בישובי ספר, או ארגון תחרויות ספורט לנכים וכד'. אומנם משימות אלו אינן צבאיות, וכבר נשפך דיו רב סביב השאלה האם 'צבא העם' צריך לעסוק במשימות לאומיות שאינן ביטחוניות? תשובתי היא חיובית, ברוח בן-גוריון שראה בנח"ל הצבאי מופת ל'צבא העם' העוסק בהתיישבות ובחקלאות בצד אחיזתו בשלח. נושא דיוננו איננו האם מותר לנייד את צה"ל מחוץ לזירת הביטחון, אלא האם ראוי להגליש את צה"ל למחוזות שאינם בטווח הקונצנזוס הרחב? משדה החברה לשדה הדת; בישראל אין הפרדת דת מן המדינה; הדת היחידה המוכרת עד כה היא היהדות בלבושה האורתודוקסי, ובזיקה לרבנות הראשית לישראל. זרמים ותת-זרמים אחרים מנהלים ויכוחים תקשורתיים ומנסים להשתחל לבמה הצה"לית ולנהל משם מחלוקות דת ומדינה המאפיינות את החברה הישראלית. התעטרות קבוצות מיעוט אלו במדי צה"ל נועדה להעניק להם לגיטימציה לאומית רחבה, שהרי ב'צבא העם' עסקינן. הללו 'מתגנבים' אפוא למסגרות צה"ליות בסדרות חינוך, באופי טקסים ועצרות, ומשקיעים מאמץ מודיעיני לחשיפת אמירות תורניות, או מינשרי-קרב עם פסוקים, מפי רבנים צבאיים או מפקדים בכירים חובשי כיפה שאינם תואמים את האופי הליברלי. התקשורת הצווחנית בניצוחו של 'הארץ' מגויסת ללוחמה זעירה זו שכותרתה: גרירת צה"ל לפולמוסים מיותרים.

לסגת מתחום האש

אינני מזלזל במחלוקות אלו, ואני מודע לכך שיש דעות אחרות משלי, אבל חייבים להוציא את צה"ל ממשחק זה. אני מודע לכך שזה לא כ"כ פשוט, שהרי המחלוקות חוצות-ישראל, כנזכר לעיל. ברם, דבר אחד ידעתי; הערת הרמב"ן על הפסוק בפרשת 'כי תצא למלחמה' - "ונשמרת מכל דבר רע... שלא ירבו ביניהם מחלוקת, ויכו ביניהם מכה רבה מאוד יותר מן האויבים", כמצוטט בראש המדור. חז"ל דרשו 'דבר רע' = 'דיבור רע', והעלו שורה ארוכה של סוגי דיבור המרופפים את 'רוח המחנה', כמו ניבול פה, ליצנות, לשון הרע, גילוי מסתורין ('ביטחון שדה') ו... מחלוקות. ב'תמורה' לדילוג על מחלוקות, וכדי להימנע מהתחפרות בהן, אני סבור שיש מקום להעלים עין ואוזן מנושא זמר נשי, ולהסתפק בפטור למי שלא מעוניין. גם ב'פולמוס הזקן' כבר הבעתי עמדתי במדור זה, לפני מספר חדשים, כי לדידי יש מקום להאחדת 'זקן צבאי' מטופח, כנהוג בתספורת הראש ובדרישה לאיסוף תקני של שיער החיילות. גם ביחס לפאות מדובללות יש מקום להסדרת 'תקן צבאי', שהרי הופעה מעין-אחידה היא מאושיות ההגדרה החיילית. בקיצור; צה"ל חייב להישאר במרכז הקונצנזוס.