נושא שווי רכב צמוד לעובד, כאשר מדובר ברכב תפעולי אשר עיקר נסיעותיו הן לצורכי עבודה עבור המעביד, נמצא בימים אלו במרכז מחלוקות וביקורות של פקידי השומה ואנשי המוסד לביטוח לאומי. למרות שיש הצדקה ממשית לקביעת שווי השימוש לפי מידת השימוש ברכב לטובת המעביד או לטובת העובד, מתעקשות רשויות המס לקבוע שווי שימוש אחיד בסכומים שנקבעו בתקנות באופן שרירותי התואמים אולי את הממוצע, אך לא מתאימים לכלי רכב תפעוליים עסקיים.
לדעתנו, קיימים נימוקים רבים, המצדיקים את קבלת הדרישה לקבוע את שווי הרכב הצמוד לעובד לפי חישוב ספציפי, ולא על בסיס גלובלי בין היתר. ואלו הן הסיבות לכך:
קיימים מקרים בהם העובד נוסע ברכב, באופן פרטי, קילומטרים ספורים בחודש לעומת נסיעתו ברכב לצורכי המעסיק. סביר יותר להניח, כי אילו המעסיק לא היה מעמיד רכב צמוד לטובת ביצוע עבודתו של העובד, העובד כלל לא היה קונה רכב פרטי. מכמות הק"מ הפרטיים הנמוכה ניתן ללמוד, כי באופן מובהק טובת ההנאה הפרטית שהפיק העובד מהרכב הצמוד הייתה זניחה לחלוטין. עוד סביר להניח, כי עובד זה היה מסכים לוותר לחלוטין על הרכב הצמוד מהמעסיק, ולקבל במקום זאת החזר הוצאות נסיעות לעבודה וחזרה.
ההסדר של הצמדת רכב פרטי לעובד, כאשר ברכב צמוד יש ציוד וחלפים, והוא נוסע רבבות ק"מ בשנה לצורכי המעסיק, בהחלט אינו יכול לבסס את אותו שווי טובת הנאה פרטית, אשר יכלה להיות לאותו עובד, אילו היה רוכש רכב על חשבונו ובעצמו לשימוש הפרטי בלבד.
עוד סביר להניח, כי רוב העובדים, ככל שהיו אכן רוצים לרכוש לעצמם רכב, היו קונים רכב משומש, זול בהרבה מזה שקיבלו ממעסיקם. הוצאות הרכב בהן היה עליהם לשאת, לרבות עלות הרכב, הביטוחים וכדומה, היו נמוכות בהרבה מאלו שהיה עליהם לשלם מס בגינן, רק בגלל שהמעסיק בחר את הרכב שיהיה צמוד אליו.
במקרים רבים מעסיק מצמיד לרשות העובד כלי רכב ששווים רב, כגון טנדרים, הנדרשים לצורך ביצוע העבודה. לא נראה לנו שבאמת יש לעובד טובת הנאה גדולה יותר רק משום שמדובר בטנדר גדול לעומת רכב משפחתי, ששוויו נמוך יותר משמעותית ולכן גם שווי השימוש הפרטי בו לפי התקנות נמוך משמעותית.
ומה לגבי עובדים שהמעסיק מגביל אותם בשימוש ברכב, בין אם על-ידי קביעת טווח ק"מ, טווח נסיעות או הגבלת הוצאות הדלק? הרי תקנות שווי שימוש כלל אינן מתייחסות לנסיבות כאלו.
עוד אין מענה לעובד, אשר לבן זוגו יש רכב פרטי משלו, אשר בו נעשות רבות מנסיעות המשפחה. האם ניתן להשוות את שווי השימוש הפרטי ברכב המעסיק, כאשר אין במשפחת העובד אף רכב אחר, לעומת מצב שבו יש במשפחה גם כלי רכב פרטי?
העובדה שהרכב הצמוד משמש הן את המעסיק והן את העובד, משקפת שותפות הדדית בהוצאות הרכב, ממש כמו שני שותפים שהיו רוכשים רכב במשותף ונושאים יחד בהוצאותיו. ברור, כי טובת ההנאה שהייתה נצמחת לכל אחד מהם, הייתה רק חלקית לעומת אדם המחזיק ברכב בשלמותו.
סופו של דבר: האם יש הצדקה לעיקרון של פשטות, ודאות ויעילות בקביעת שווי רכב גלובלי ללא קשר לשימוש הפרטי בפועל ברכב המעסיק, לעומת קביעת מס אמת? האם ניתן להשוות רכב צמוד לעובד היי-טק שאינו נוסע אף נסיעה עסקית ברכב, לעובד המשתמש ברכב רבות לצורכי העבודה? המילה האחרונה בנושא זה טרם נאמרה.