תפקודו התקין של צה"ל נעוץ במידה רבה בשיתוף הפעולה ההדוק שבין הרמטכ"ל לבין שר הביטחון. אלא שרצה הגורל והיחסים ההדדיים בין שר הביטחון הנוכחי,
אביגדור ליברמן, לבין הרמטכ"ל,
גדי איזנקוט, הגיעו ממש לקרע גלוי.
בין השניים, המופקדים יותר מכל על ביטחון המדינה, נטושה זה מכבר מחלוקת קשה על אורח ביצועה של המדיניות הצבאית, שאותה מתווה, מטבע הדברים, אביגדור ליברמן, בכובעו כשר. לעומתו מחויב איזנקוט, על-פי סדרי ממשל תקינים, למלא אחר הוראותיו של הבוס ולבצען ברוחו, גם אם הוא נאלץ תוך כך לחרוק שיניים.
סוד גלוי הוא שחילוקי הדעות הנטושים בין השניים מטרידים לא מעט את מנוחת הציבור. אחרי ככלות הכל לא זכור בתולדות המדינה קרע עמוק כל כך כמו זה שנפער בעצם ימים אלה, לעין כל, בין שר הביטחון הנוכחי לבין הרמטכ"ל, הכפוף לו ביצועית.
אמון
פרשיות כמו זו של החייל היורה אלאור אזריה, או ההתייחסות לגופות המחבלים שבידינו, ולהבדיל, שאלת עתידן של הפנימיות הצבאיות - הן רק אפס קצהו של ויכוח מר ונמהר הקיים בין שני האישים הניצים ביניהם. לזכותו של הרמטכ"ל ייאמר, שגם אם הוא נאלץ בעל-כורחו לחרוק שיניים - הוא נאמן, כמובן, לחוקי המשטר ומתמיד בביצוע המשימות המוטלות עליו.
ההבדל בין השניים ממש תהומי. בעוד שאביגדור ליברמן הוא בריון פוליטי, נץ ביטחוני ובעל ראש סקפטי, הרואה את הכל בעיניים שחורות - גדי איזנקוט, לעומתו, הוא אומנם יונה צחורה, סולידי ומתון מאוד בדיעותיו, אך עם זאת מפקד מנוסה, עתיר - הישגים, הרואה תמיד את האור בקצה המנהרה..
חוסר ההרמוניה בין השניים מתרחש, למרבה הצער, על גבו של צה"ל עצמו, ועלול בשל כך לחבל בתפקודו התקין ובעוצמתו. מן הראוי, לפיכך, ששר הביטחון, אביגדור ליברמן, יתן את אמונו המלא ברמטכ"ל שלו, יעניק לידיו את הגיבוי הדרוש לו, ויאפשר למי שכבר הוכיח את כוחו בשטח - לפעול סוף-סוף ללא הפרעה.