שישים ושבע שנים אחרי הקרב ההרואי לשחרור באב אל ואד - מתנהל בימים אלה קרב מאסף מצמרר על המורשת שלו, בעטייה של החלטת ממשלה איוולתית ותמוהה להנציח את האתר על שמו של אלוף רחבעם ("גנדי") זאבי.
למען הגילוי הנאות מן הראוי אומנם להודות ש"גנדי" היה לוחם למופת, שהוכיח עצמו ככזה בשדה-קרב. אלא שעם זאת אין ל"גנדי" דבר וחצי דבר עם שער הגיא. הוא לא נמנה עם חטיבת "הראל" של הפלמ"ח, ולמותר לציין שלא נלחם עימה על כיבוש האתר בתש"ח.
אין, לפיכך, שום הצדקה לקרוא לבאב אל ואד, שלמענו נלחמו בגבורה עילאית לוחמי החטיבה המפוארת הזו, על שמו של מי שמעולם לא היה לו כל קשר אליו. אחרי ככלות הכל זהו לא פחות ולא יותר מפלגיאט ממש בלתי יסולח.
סדין אדום
אלא שמלבד העובדה הברורה ש"גנדי" לא נטל חלק כלשהו בקרב באב אל ואד - נזקף לחובתו גם עברו האפל, המטיל על ה"קוריקולום ויטה" שלו צל די כבד. אין לשכוח ש"גנדי" דרך בשירותו הצבאי על מוקשים ללא ספור, ללא שום סיבה.
בסופו של דבר מותיר אחריו "גנדי" מורשת צבאית מאוד מפוקפקת. מאחוריו רובצת קופה גדולה של שרצים. הוא נחשד ביחסים לא-תקינים עם חובשי-מדים כמותו, בהתנכלות לשבויים, ובפגיעה אנושה ביחסים שבינו לבינה.
הנצחת שמו של "גנדי" על שם באב אל ואד היא, לפיכך, פריסתו של סדין אדום בפני שארית הפליטה של חטיבת "הראל" שעוד מותרה עימנו כיום, ועם זאת היא גם יריקה מצמררת בפרצופיהם של מי שמסרו את נפשם על כיבוש שער הגיא. בל יהי חלקו עימם.