המלחמה הקשה ההיא, אף שהסתיימה בניצחון צבאי בכל החזיתות ואף שהיוותה נקודת מפנה היסטורית בתולדות מדינת ישראל הציונית, ומהבט זה אפשר כבר לקבוע שאפילו הייתה "נחוצה", ממשיכה "לטרטר" את מוחנו בכל שנה בכל יום כיפור מחדש.
"לטרטר" משום שבכל פעם עולים מחדש, הכותבים מטעם, המזכירים והמתחשבנים הנצחיים ומתעקשים להתמקד שוב ושוב במישני, שלא לומר בתפל, ולהעניק לו חשיבות מלאכותית שאינה עומדת במבחן המדדים הכללי.
גם ארבעים ושלוש שנים אחרי, עדין הם מתחבטים בקונספציה הביטחונית השגויה ובהטעיה שהייתה מכוונת או מקרית, והאם אותו מרואן המצרי היה משלנו או שלהם או סוכן כפול. ומה רצה דדו ומה מנע ממנו דיין ואת מי שירת אלוף אלי זעירא ואיך ולמה נשאב לתוך הקונספציה של עצמו. האם היה
יגאל ידין משת"פ של דיין בוועדת אגרנט, האם ומה "בישל" קיסינג'ר עם סאדאת מראש, ומה אלתר בדיעבד, עד כמה שמשה ממשלת ישראל כלי משחק בידי ארה"ב וכו' וכו'...
כל אלה זוטות שמועצמות במקרה או במכוון, כדי להמנע מלעסוק פעם אחת ולתמיד בעיקר.
ראשית הייתה ועדת אגרנט, ועדה מכובדת שישבה ובחנה ופסקה שהכשלון הראשוני היה כולו צבאי! והטילה את האחריות על מספר קצינים בכירים. עד היום לא נשמעה טענה מנומקת לכך שהוועדה טעתה. רוב הטענות היו על כך שהוועדה לא הטילה שום אחריות גם על הדרג המדיני! וכולן ממשיכות ובאות מחוגים בעלי עניין הקשורים לצבא. מסקנה: אין סיבה עניינית להטיל ספק במסקנותיה ופסיקותיה של ועדת אגרנט.
סיכוי לטעויות
אסטרטגיית הגנה של מדינה במצב מלחמה חייבת להביא בחשבון אפשרות שישראל תותקף בהפתעה מוחלטת ויש להערך צבאית בהתאם. האם צה"ל היה ערוך צבאית לכך? על-פי ההתנהלות ביומיים שלושה הראשונים של המלחמה נראה שלא!
קונספציה צבאית וביטחונית חשופות למניפולציות ולהטעיות ויכולות להתגלות כשגויות. גנרלים הם בני אדם ובני אדם טועים. האם התקיימו על-ידי המעריך הלאומי אמ"ן בראשות זעירא דיונים מלאים ענייניים וחופשיים? שיכלו להקטין את הסיכוי לטעויות, כנראה שלא!
האם אמ"ן בראשות אלוף זעירא היה ערוך כראוי להמצאת מודיעין שדה אמין ומספק למקרה של הפתעה? כנראה שלא! האם מידת הזהירות האלמנטרית חייבה אז הכרזת כוננות והערכות למלחמה לפחות באמ"ן? נראה שכן. האם זה נעשה בפועל במועד? כנראה שלא!
האם אלוף אלי זעירא פעל כפי שנדרש ממנו, אך ורק מתוך מניעי מודיעין מקצועיים? כנראה שלא! אלי זעירא פעל הסתכן וסיכן גם כדי לרצות את משה דיין שר הביטחון ולצדד בו, אולי משיקולים אישיים באשר למינויו העתידי. (בהנחה ובתקווה שלא שרת גם את ידידינו האמריקנים...)
תקיפה מאולתרת
לאחר מלחמת ששת הימים וכיבוש סיני, שונתה אסטרטגית ההגנה של ממשלת ישראל לדפנסיבית, כאשר בתמורה לתמיכה ערפילית בכור בדימונה, לתמיכה מדינית ולנשק אמריקני, ועקב קיומו של מרחב סיני כחיץ נרחב, התחייבה ממשלת ישראל שבמקרה של מלחמה, לא ליזום ולא לצאת לתקיפות מנע מקדימות ולא לקיים את האסטרטגיה האופנסיבית הקודמת, של העברת מיידית של המלחמה לשטח האויב. מדובר היה בהחלטה ממשלתית לגיטימית שהתקבלה בשיתוף עם כל גורמי הביטחון לרבות הצבא.
האם הרמטכ"ל הפנים את המשמעות האופרטיבית של האסטרטגיה ההגנתית? במיוחד לאחר ובעקבות לקחי מלחמת ההתשה? כנראה שלא! הפנמה כזאת מצד המטכ"ל חייבה הערכות טקטית מלאה למגננה. לכן הוקם ובוצר הקו השני קו התעוזים. האם הייתה המלצת רמטכ"ל לממשלה, לנסיגה מנוכחות קבועה על המים בקו המעוזים? במסגרת הערכות הצבאית מלאה למגננה? לא ממש! המטכ"ל היה חלוק והתלבט בין שיקולי יוקרה לשקולי הגנה התוצאות היו בהתאם!
הדרישה של דדו יומיים לפני מהממשלה מדיין, לגייס מילואים ו/או לאשר תקיפה מונעת מאולתרת של חיל האויר, מראה שדדו לא הפנים ולא התכונן כראוי לאסטרטגית המגננה! או שחיפש כסת"ח כי ידע שיסורב!
הלחץ שהפעיל אריק שרון על המטכ"ל כבר מהיום השני לחצות את התעלה מוכיחה שגם שרון לא הפנים, התנגד ולא נערך לקיום אסטרטגית ההגנה. או שמבחינתו זאת הייתה רק סמנטיקה, ומרגע שהמצרים ירו את היריה הראשונה וחצו, היה צריך לפעול בהתאם לאסטרטגיה הקודמת. אז למה לזה לא נערכו בזמן?
לא מקצועי
הפקרת לוחמי המעוזים: וההמנעות מהכנסתם לכוננות ספיגה מוקדמת או העדר הערכות לפנויים, מהווים מחדל בפני עצמו כי זה מראה שבכירי הצבא מהרמטכ"ל למטה לא הביאו בחשבון לא הפנימו ולא תרגלו מצב של נסיגה ופינוי מסודר של לוחמי רב המעוזים. אחריות של אלוף פיקוד (גורדיש) שלא הכין תוכנית או לא הפעיל תוכנית אם הייתה כזאת. התוצאות ידועות. וזכורות.
ואזכיר גם את התנהלותו התמוהה של מפקד חי"א בני פלד ז"ל, שהכיר את האיומים וידע את יכולותיו המוגבלות של החיל בהתמודדות מולם, ובכל זאת מיהר להערך לתקיפה אוירית מקדימה מאולתרת, ולאחר מכן נאלץ לבטלה ולבלבל את טייסיו, והצטרף באופן לא מקצועי, לחינגת האלתורים ההיסטריה של המטכ"ל, וכך שחק מאוד את מצבת מטוסיו וטייסיו, בגיחות מאולתרות לא יעילות ומסוכנות מאד.
כאן גם המקום לציין שצה"ל זכה לתגבור ולסיוע לוגיסטי מהירים מארה"ב, בזכות הפגנת האמינות של הדרג המדיני והתעקשותו לקיים את ההתחייבויות המוסכמות לארה"ב.
כל מה שמניתי ותארתי לעיל, אינו קשור לעיסוק המגוחך בהטעיות בקונספציה השגויה ובמה חשב או תכנן או עשה או התכוון ולא עשה סאדאת ושאר "הירקות עבשים".
בעלי כבוד
נניח לרגע, שהקונספציה הייתה נכונה וההתראה הייתה מדויקת, האם ממשלת ישראל (גולדה) הייתה מאשרת התקפת מנע? לאיזה צורך זה היה נחוץ אם קיים מרחב נסיגה וקיימת אסטרטגית הגנה וספיגה? האם הייתה הממשלה מתירה גיוס מילואים כללי? זה הרי איתות או שלב מקדים להתקפת מנע! אין סיכוי להתרה כזאת. מצבת הצבא הסדיר הייתה אמורה להיות ערוכה למגננה ולבלימה הפריצה או הפריצות.
אם כן איפה שוב טעה רק מטכ"ל צה"ל לבדו? הוא העריך שהמצרים יצלחו את התעלה "כמו צה"ל," במקום אחד או שנים או שלושה. המטכ"ל הישראלי לא העלה על דעתו, שהם יצלחו לכל אורך התעלה הצרה! בעשרות מקומות בו-זמנית ובין המעוזים! זאת כבר לא קונספציה, זה סתם חוסר בכושר להבין את משמעויות הגלויות של כמויות האמל"ח, הציוד, אמצעי הצליחה והלוחמים המצריים, שפוזרו כמעט לכל אורך התעלה.
לכן הגיע כבר הזמן להודות שהתנהגותם של בכירי מטכ"ל צה"ל סביב ועדת אגרנט הייתה מחפירה ופחדנית, מלבד דדו, והתבטאה בעיקר ברצונם המופגן להטיל את האחריותם על או לשתף בה את הדרג המדיני. כך לא נוהגים גנרלים מקצועיים ובעלי כבוד!
האמת ההיסטורית היא שהמטכ"ל "פונק" ממלחמת השחרור ועד מלחמת שש הימים, מב.ג. ועד אשכול, חיפה הדרג המדיני באופן גורף כמעט על הצבא ועל כשליו והסתיר אותם והסתיר את הבעיות מעיני הציבור. מטכ"ל צה"ל נהנה ממעמד כזב של "פרה קדושה". זאת לא נבע רק מחולשה אישית של הפוליטיקאים, זאת הייתה בפרוש חלק מאסטרטגיה העצמה תעמולתית, של יצירת תדמית כוזבת של הצבא הבלתי מנוצח, בעיקר זה נדרש כלפי פנים, כדי להעניק תחושת ביטחון לציבור.
מחדל צבאי
הצרה שבשלב די מוקדם ובעיקר אחרי נצחון ששת הימים החל המטכ"ל בעצמו להאמין "בבלוף" הזה עליו. וזה היה אבי אבות המחדלים של המטכ"ל, ושל הרמטכ"ל, אותה "חשכה של הארה עצמית מופרזת".
במלחמת יום כיפור היו בפוליטיקה כבר מספיק גנרלים לשעבר, שהכירו את הצבא מבפנים, והמחדל הצבאי כבר היה כל כך גדול, שלא ניתן היה יותר לחפות על המטכ"ל, כי הבלוף העצמתי התפוצץ לו בפנים.
לסיום חיוני להוסיף, שהדרג המדיני אינו חף מאשמות בעיקר אשמותיו נעוצות בכך שסמך או העדיף לסמוך על המטכ"ל והצבא בעיניים עצומות מדי. משה דיין ז"ל היה מעורב והשפיע לטוב ולרע עמוק מדי בתוך המטכ"ל! דדו אף המעיט את עצמו אל מול "הילת" דיין. אלא שחובתו הראשונה של דדו הייתה ליטול את מלוא האחריות לניהול הצבא על עצמו! ולא "לשתף" בה את דיין. אילו היה עושה כך, אולי גם אלי זעירא היה מורחק מספיק מדיין ולא היה מתבשם בקסמו.
עד כאן.