כידוע לכל, לאחרונה נכנס לתוקפו החוק להסדר התדיינות בסכסוכי משפחה. התיקון מחייב כל זוג שרוצה לפתוח בהליכים משפטיים הקשורים לסכסוך המשפחתי, לפצוח בהליך מהו"ת ארוך של בין 45 ל-60 ימים (תלוי ברצונה של יחידת הסיוע), שאמור להפחית את המריבות הקשות הידועות כל כך בסכסוכי גירושין.
הקלף "המנצח" של החוק החדש הוא העובדה שאסור לצדדים להגיש תביעות כלשהן הקשורות לסכסוך המשפחתי - אלא מדובר במקרה חריג במיוחד או סוג תובענה מיוחדת (למשל, תובענה בעניין החזרת ילדים חטופים לפי אמנת האג).
בפועל, החוק החדש חוסם את הצדדים המעוניינים להגיש תביעות לבית המשפט ולסיים את הסכסוך, ומחייב אותם לנסות ולהגיע לפשרה (בכל סוגי הסכסוכים) באמצעות יחידת הסיוע - יחידה שמושתת על עובדות סוציאליות שאינן עורכות דין או משפטניות. אולם את הסכנה בדבר חתימה על הסכם שערך מי שאינו בקיא בתחום כה סבוך של דיני משפחה, אין צורך לציין.
אך בכך לא די. מעיון בחוק נמצאנו למדים, כי הגשת תביעת יישוב סכסוך ראשונה על-ידי מי מהצדדים, נותנת לו יתרון דיוני כביר בכל הקשור למרוץ הסמכויות (או מרוץ ההחלטות לפי פסק דין פלמן). במשך 60-45 יום מהגשת הבקשה ליישוב הסכסוך, יוכל הצד שפתח את ההליך לנסות לדלות מידע בפגישות המהו"ת (שהרי ראשי התיבות של פגישת מהו"ת הם פגישת מידע, היכרות ותיאום). לאחר מכן יוכל להתאים את עצמו לערכאה הנוחה לו - גם אם מדובר בערכאה שונה מהערכאה שאליה בחר להגיש את הבקשה ליישוב סכסוך.
כידוע בקרב עורכי דין מומחים לענייני משפחה, ישנם מקרים לא מעטים בהם מרוץ הסמכויות יכול לקבוע את התוצאה מראש, או לכל הפחות לתת יתרון דיוני משמעותי לצד אשר יכל לבחור את ההליך.
יוצא מכך שהמחוקקים, שרצו כל כך להקטין את הסכסוכים המשפחתיים ולמנוע מהצדדים ככל הניתן מלהתדיין או להגיש תביעות בסופו של דבר - ממריצים את הצדדים להגיש בקשות ליישוב סכסוך אשר מקנות יתרון דיוני, כאמור, ושיגבירו את השימוש בעורכי דין גם אצל צדדים שלא ששו אלי קרב. בסופו של דבר יגבירו את העומס הכה הכבד בבית המשפט לענייני משפחה ובבתי הדין הדתיים השונים.
