בחירת מזכ"ל האו"ם החדש: תהליך והשלכות

ב-13 באוקטובר 2016, אושר מינויו של מזכ"ל האו"ם החדש אנטוניו גוטרס על-ידי 193 חברות הארגון בעצרת הכללית. כהונתו בת חמש השנים של גוטרס תחל בינואר 2017, ובסופן ניתן יהיה לחדש אותה לחמש שנים נוספות. אומנם מזכ"ל האו"ם משרת כדיפלומט הבכיר של הארגון וכמי שעומד בראשו ומנהל אותו, אך מגילת האו"ם כמעט שאינה מפרטת את אופי התפקיד ואת הדרישות שיגדירו כהונה מצליחה. לפיכך, לאור מגבלות הכוח של התפקיד והדומיננטיות שמבנה הארגון מקנה למועצת הביטחון של האו"ם, תפקידו של הדיפלומט הבכיר מתעצב בסופו של דבר על-פי האדם שנבחר למלא אותו. אנטוניו גוטרס, 67, היה ראש ממשלת פורטוגל (2002-1995) ועד לאחרונה הנציב העליון של האו"ם לענייני פליטים (2015-2005). במסגרת תפקידו זה, צוין לשבח על היעילות שבה חתר לשכנע ממשלות של מדינות המערב לקלוט פליטים בתקופה שמתגלה כמשבר הפליטים הגדול ביותר מאז מלחמת העולם השנייה. פעילותו סומנה כהישג נכבד, במיוחד על-רקע עליית הנטייה הלאומנית באירופה ובארצות הברית. בבחירות הנוכחיות היה גוטרס המועמד היחיד שהגיע למספר מספיק של קולות, כאשר במפגן נדיר של אחדות, כל 15 השגרירים במועצת הביטחון הסכימו לגביו. לשם השוואה, למועמדותו של השני אחריו, מירוסלב לז'אק (סלובקיה), התנגדו שש חברות במועצת הביטחון - שתיים מהם חברות קבועות. ההכרזה על המינוי של גוטרס על-ידי מועצת הביטחון הפתיעה רבים, הן משום שציפו לראות את המעצמות הגדולות נאבקות כדי לקדם את המועמדים המועדפים עליהן, והן בשל העובדה שמאז שהוקם האו"ם, אף אישה ואף מועמד ממזרח אירופה עדיין לא איישו את תפקיד המזכ"ל. ראוי לציין שתהליך הבחירות הנוכחי היה עד לעלייה הן במספר הנשים והן במספר המזרח אירופים שהגישו מועמדות לתפקיד. כך, שבע מתוך שלושה עשר המועמדים לתפקיד היו נשים, ושבעה מועמדים מתוך השלושה עשר הגיעו ממדינות מזרח אירופה. למרות שאין באף אחד משני המאפיינים הללו כדי להעיד אוטומטית על כישורים טובים יותר לביצוע התפקיד הבכיר, הוויכוח הגלובלי הנרחב שהתעורר סביב שתי הסוגיות הללו מעניין משלושה היבטים. ראשית, הוא מעיד על בסיס חזק של קול ציבורי הקורא לגיוון. שנית, הוא מצביע על היכולת של ציבור האזרחים הגלובלי לעצב את תהליך הבחירות - כפי שניתן היה לראות מהעלייה במספר המועמדים בעלי התכונות שהציבור רצה בסופו של דבר לראות בקצה הפירמידה של האו"ם, ושלישית, ואולי החשוב מכל, הוא ממחיש את המגבלות הברורות של אותו ציבור אזרחים גלובלי לעצב בפועל את תוצאות התהליך.

נקודת מבט שונה

העובדה שלאורך התהליך גוטרס העיד על עצמו בפומבי שהוא אקטיביסט בסוגיות הומניטריות הפכה את ניצחונו למפתיע עוד יותר, שכן הן רוסיה והן סין ידועות בהתנגדותן למנות אקטיביסטים למשרות בכירות באו"ם. דבר זה הוביל ציניקנים להעלות השערות בנוגע לוויתורים שהיה על גוטרס להציע לרוסיה וסין (בצורה של משרות פוליטיות רמות דרג במטות האו"ם) על-מנת לאפשר לו לזכות. אם להמשיך בקו זה, הצבעות הווטו בתהליך הבחירה המותרות לחמש החברות הקבועות נתפסות כקלפי מיקוח בעסקות שנרקמות בחדרים אחוריים במטרה להרחיק יריבים, במיוחד בכל הקשור לסכסוכים הניטשים בסוריה ובאוקראינה. בהמשך להגיון זה, גורם שייתכן שתרם לכך שרוסיה אישרה את בחירת גוטרס הוא עובדת היותה נשיאת מועצת הביטחון במהלך אוקטובר, ורצונה ליהנות מהרושם החיובי שהישג כזה יכול לתרום לתדמיתה, כמי שעודדה קבלת החלטה חשובה כזו "במשמרת" שלה. אפשרות נוספת היא שחמש החברות הקבועות פעלו ביוזמתן לגשר על הפערים ביניהן כדי להגן על זכותן המשותפת למנות את המזכ"ל, מתוך ראייה שמבוי סתום במועצת הביטחון עלול לפתוח את הדלת למעורבות גוברת מצד מספר גדול יותר של חברות באו"ם בעצרת הכללית. נקודת מבט שונה לניתוח ההתפתחויות בבחירות, היא להתמקד בתועלת שגוטרס הפיק מתהליך בחירה פתוח באופן חסר תקדים מבחינת הסטנדרטים של האו"ם. בניגוד לתהליך חשאי ביותר בעבר, כאשר אפילו ידיעת זהות המועמדים הנשקלים הייתה מוגבלת, בתהליך הנוכחי המתחרים על התפקיד הגישו הצהרות חזון שהועלו לאתר אינטרנט מיוחד שיצר משרד נשיא העצרת הכללית לצורך התהליך. יתרה מכך, בדיון ראשון מסוגו שנערך בסגנון כנס עירוני בבניין האו"ם ושודר לכל העולם בטלוויזיה ובאינטרנט, השיבו המועמדים לשאלות שהפנו אליהם דיפלומטים והציבור הרחב. הוגשו מעל 1500 שאלות מקוונות שהגיעו מיותר משבעים מדינות, והמועמדים קיבלו הזדמנות לענות על עשר שאלות מובילות מתוכן, להתראיין לתקשורת לאחר המושבים, ולקחת חלק בדיונים שארגנו ארגוני חברה אזרחית. תהליך הבחירה הנוכחי היה גם הראשון שזכה למעקב צמוד ברשתות החברתיות. המינוי של גוטרס זכה לשבחים באופן כללי, כפי שניתן היה לראות במאמר המערכת של הניו-יורק טיימס, שהצהיר כי גוטרס "הוא בחירה מצוינת להחלפת באן קי מון". בין המברכים היו כאלה שמתחו בעבר ביקורת על באן קי מון, על כך שעיצב את התפקיד בדמותו של משרת ציבור כנוע, בניגוד לגישה פרואקטיבית ועצמאית יותר שהפגין קודמו בתפקיד, קופי ענאן. קבוצה נוספת שתמכה במינוי היא תומכי התהליך הפתוח, שייחסו את בחירתו של גוטרס לרפורמות בתהליך הבחירה הנוכחי, שלדבריהם אפשרו לו לזכות בנקודות נוספות בזכות ההומור, הכריזמה וההצהרה המצוינת שהגיש.

ניהול משברים

בהקשר זה, יצוין שהמניפסט האישי של גוטרס מזכיר אתגרים כגון אי-שוויון קיצוני, אופיַם המשתנה של העימותים והטרור. הוא מדגיש כי "לא ייתכן שלום ופיתוח בר קיימא ללא כבוד לזכויות אדם", וכי הפתרון לבעיות הומניטריות הוא "לעולם לא הומניטרי" אלא "תמיד פוליטי". הוא קורא לרפורמות במערכת הפיתוח של האו"ם, מכוון כולו לעבר "יישום, יישום, יישום", ותומך נאמן של המשך התהליך שאולי סלל את דרכו שלו לניצחון, קרי ניצול פלטפורמות דיגיטליות מודרניות מצד האו"ם כדי להגיע לאזרח הפשוט. כמו-כן הוא מגבש תוכנית בת חמישה סעיפים למעורבות האו"ם ב"תרבות מניעה" של משברים על פני התרבות הנוכחית של ניהול משברים. מעניין לציין את הסעיף החמישי בתוכניתו, שמתייחס ל"חיזוק של הכללה, סולידריות, רב-אתניות, רב-תרבותיות ורב-דתיות בחברות" כתרופה הטובה ביותר נגד גזענות ואנטישמיות. עם מינויו של גוטרס, הביע שגריר ישראל לאו"ם דני דנון את תקוותו כי תחת מנהיגותו של גוטרס תיפסק העוינות כלפי ישראל באו"ם, תקודם היוזמה למנות שליח או"ם מיוחד למאבק באנטישמיות העולמית, והאו"ם יתערב בהחזרת גופות שני החיילים הישראלים שמוחזקות בידי חמאס מאז מבצע 'צוק איתן' ביולי 2014. אומנם הסיכויים שהשאיפה הראשונה שהביע השגריר דנון תתמלא - פחותים, אך יהיה מעניין לעקוב אחר השינויים והגישות שיאומצו כלפי שתי השאיפות הנוספות שהובעו, שבהחלט נראה כנופלות בקנה אחד עם התפיסות והשאיפות האישיות של גוטרס כדיפלומט המוביל החדש של העולם.