חוות דעת המאבדת עצמה לדעת

מהם כללי ניגוד עניינים של חבר כנסת? האם הם זהים לאלה של חבר ממשלה? של פקיד ציבור? והתשובה היא ודאי שלא, והנימוקים מפורטים ברחל בתך הקטנה בחוות דעתו המלומדת / מתסכלת של היועץ המשפטי של הכנסת קבוצה סגורה, "ידם בכל", החלטה הנועדת לקהל רב, הם חלק מהנימוקים המלומדים האלה. נקודה אחת ומאד משמעותית לא מקבלת ביטוי הולם בחוות הדעת, וההתעלמות ממנה מביאה למסקנה עקומה השומטת לטעמי את הלגיטימיות של חוות הדעת זו. עצם עיסוקנו בניגוד עניינים ועיגונם בחוק, נובע מחששנו שקיימים בינינו אנשי ציבור שאינם ישרים, וללא ההגבלות המאד ברורות האלה, הם ינצלו את הכוח שבידם על-מנת לפעול למטרות זרות, ויפעלו על-מנת לשרת את אותם עניינים זרים בהם הם מנוגדים. ואם יודעים אנו שיש בקרב מנהיגינו אנשים אשר ככל שתהיינה פרצות הפרצות האלה תקראנה אליהם, ובמקרה של קבוצת מצביעים סגורה (כמו 120 חברי הכנסת), ובמצב של איזון בכוחות, איזון אשר בו כל קול עלול בו להשפיע, נוצר מצב שאי הצבעה הוא זה שמכריע את הכף, שימוש בנימוק של ניגוד עניינים שאיננו ענייני כל עלול לתת בידי מנהיגים את הכוח לפעול בניגוד עניינים על-ידי הימנעותם מהצבעה. ולכן כה מפתיעה הסיפא של חוות הדעת האומרת "יובהר כי האמור לעיל נכון למישור המשפטי והאתי. ככל שחבר כנסת סבור כי במישור הנראות הציבורית ראוי כי ידווח על השפעת הצעת החוק עליו, או כי יימנע מהשתתפות בדיון או בהצבעה, הוא רשאי כמובן לעשות כן". סיפא המותירה בידי חבר הכנסת את הזכות להחליט אם להשתמש בכסות של "ניגוד עניינים" על-מנת להימנע מהצבעה, תוך שהוא פועל אם אימא של ניגוד העניינים, באי הצבעתו. חוות דעת מלומדת במערכת הראשונה והשנייה המאבדת עצמה לדעת במערכה האחרונה.