כחלון חותר תחת מרים נאור

עכשיו רוצה שר האוצר משה כחלון לדחוף לתוך גרונה של נשיאת בית המשפט העליון מרים נאור את השופט החיפאי יוסף אלרון. כחלון אפילו לא מתבייש במה שהוא עושה. לאחר שהוא האכיל את הקואליציה בחוק הלא-מוסרי והלא חוקתי, המטיל קנסות על מי שבסך הכול ביקש להבטיח את ימי פרישתו, הוא שוב שועט קדימה. בכוח איום-הסרק "לפרק את הקואליציה", בהליך פרוע, בחשכת הליל, תוך שהוא מחלק אתנן פוליטי בעשרות מיליונים לחברי כנסת סוררים, הוא השיג את שלו. עתה הוא מנסה לעשות את אותו הדבר בוועדה לבחירת שופטים. שם, זה הרבה יותר קשה, כמובן. אבל למשה כחלון אין הרבה מעצורים. אלרון הוא כיום נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה. תפקיד שאינו מעיד בהכרח על כישורים משפטיים מובהקים, שכן מי שמתמנה לתפקיד הזה, לתקופה קצובה, צריך רק להראות נאמנות למערכת. אבל כחלון רוצה בו. לא ברור מה המניע למהלך הזה - אבל בדבר אחד אפשר להיות בטוחים: כחלון אינו עובד בחינם. אם הוא רוצה להושיב את אלרון על כיסא בבית המשפט העליון, אז יש בוודאי משהו שצריך להדאיג את כל מי שאיכות המערכת חשובה לו - וזה לא כחלון. ואולי זה רק תרגיל "במנהיגות". כחלון משמש חבר בוועדה לבחירת שופטים - עוד מהלך תמוה שנולד בימים שבהם ביקש בנימין נתניהו להבטיח את המלצתו בפני נשיא המדינה. בתקופה הקרובה עשויים להתפנות ארבעה מקומות בערכאה העליונה. אלא שכדי למנות שופט לבית המשפט העליון, יש צורך בשבעה קולות מתוך תשעת החברים בוועדה. כחלון יכול, בקלות רבה, לגייס עוד שני חברים בוועדה - ולטרפד כל מינוי. הוא לא יכול לכפות מינוי - אבל הוא יכול לסכל מינוי. מרים נאור יודעת את זה. היא גם למדה לאחרונה שאם כחלון רוצה משהו אין כוח שיכול לעצור אותו. "הכחלוניזם" הפך לשם נרדף לברוטאליות שאינה יודעת גבולות כמו אצל הגובים בשוק האפור. גם שרת המשפטים עוקבת בדאגה אחר המאבק הזה. היא רוצה למנות שופטים שיהיו קרובים לדעותיה הפוליטיות - וזה בסדר גמור. גם בארצות הברית הנשיא הנבחר בוחר את מי שהוא רוצה כדי למלא כיסא שמתפנה בבית המשפט העליון שם. איך כל זה יסתיים, קשה עתה לדעת. אבל מה שבטוח הוא, שהאיש היחיד שייפגע מן המהלך הציני, הכה אופייני לשר האוצר, מי שהולך שבי אחר סיסמאות נבובות, ריקות מתוכן, יהיה, כמובן, יוסף אלרון. שלא בטובתו, שמו ייגרר בבוץ הפוליטי בראש חוצות.