התרת דם יהודים

השבוע דווח, כי מאז ההחלטה של מועצת הביטחון לפיה ההתנחלויות ביהודה ושומרון ובמזרח ירושלים אינן חוקיות, חלה עלייה של עשרות אחוזים במספר התקריות האלימות בשטח. העלייה המשמעותית ביותר היא במספר מקרי יידוי האבנים, כאשר בחודש דצמבר בוצעו 344 מקרים, רובם בסוף החודש. בשבוע הראשון של ינואר נספרו 169 מקרים, וההערכה היא שאם מספר האירועים יימשך באותו קצב, במהלך החודש צפויים כ-700 מקרי יידוי אבנים. במערכת הביטחון אומרים שהעלייה נובעת גם מציון תאריכים חשובים לפלשתינים, ביניהם יום השנה לחיסולו של המהנדס יחיא עייש. אולם, לא ניתן להתעלם מהעובדה שהעלייה הדרמטית נרשמה כבר לאחר החלטת מועצת הביטחון. הפלשתינים פשוט מוציאים לפועל את החלטת מועצת הביטחון. כיצד אפשר להאשימם בטרור, אם הם פועלים נגד משהו שהוא לא חוקי מלכתחילה? החלטה זו, שמונעת משנאה וחוסר ידע, התירה את דמם של היהודים - כמו החלטות רבות אחרות. לממשלת ישראל אסור להיכנע להחלטות אלו, אלא להמשיך להציג את האמת העובדתית ולקדם את האינטרסים של מדינת ישראל.

במבט ראשון נראה, כי הפיגוע שבוצע בתחילת השבוע בארמון הנציב בירושלים, הוא פיגוע נוסף במה שכונה כבר "אינתיפאדת הבודדים". בבדיקה מעמיקה יותר, ניתן לראות את השוני שבפיגוע זה. ראשית, המחבל היה נשוי ואב לילדים, בעוד רוב המחבלים בגל האחרון היו צעירים ורווקים. שנית, הוא היה בעל תעודת זהות כחולה והייתה לו עבודה בישראל. מה שדומה הוא הדפוס שככל הנראה הניע את המחבל לפיגוע: מחבלים ללא פעילות ארגונית השואבים השראה מאירועים בעולם ומהמסגדים. מה שחשוב לזכור בפיגוע זה, הוא שהמניעים שהביאו לפרוץ הפיגועים מלכתחילה עדיין קיימים בשטח: העדר האופק המדיני, ההסתה ברשתות החברתיות והזעם כלפי ישראל כאשר במרכז עומד הנרטיב על הר-הבית. מרכיבים אלו יוצרים אווירה מתוחה וטעונה, שיכולה לייצר פיגוע נוסף.

משטר אסד השיג לאחרונה את אחד מניצחונותיו המשמעותיים, כאשר כבש את חלב. למרות זאת, המנצח האמיתי הוא ארגון חיזבאללה. הצלחות הארגון נוסכות בו ביטחון עצמי, דבר הדרוש לו לאור האבידות הכבדות בלחימה. לפי המרכז הסורי לזכויות אדם, קרוב ל-1,400 לוחמי חיזבאללה נהרגו בקרבות, ביניהם מפקדים בכירים ומנוסים. מעבר לניסיון הקרבי שהארגון צובר בסוריה, הוא אף משמר את צינור העברת הנשק מאירן. מקובל להניח, שזוהי הסיבה שהארגון נכנס ללחימה בסוריה מלכתחילה. למרות הפעילות לצד משטר אסד, יש טענות על מתיחות בין הצדדים. לפי פעיל מהארגון, ישנם מקרים שבהם יש חילופי אש בין משטר אסד לחיזבאללה. הסלידה ממשטר אסד הולכת וגוברת, כאשר נטען, כי בכירי חיזבאללה לא התרשמו מהיכולות הצבאיות של צבא סוריה, וכי הם מבינים שהכוח האמיתי נמצא בידיהם, ולא בידי המשטר. הצלחות הארגון מאפשרות לו להפנות את מבטו לעבר ישראל. בתקופה שלאחר מלחמת לבנון השנייה, הארגון המשיך בהתעצמות שלו, המקבלת הדים גם בדבריהם של בכירים במערכת הביטחון הישראלית. כעת, אומרים פעילים בארגון שהם יכולים להתמקד שוב בישראל, והם מחכים לרגע שבו צה"ל יכנס ללבנון, ויתחיל מה שהם מכנים "חג המולד שלהם".

בקצה אחר של המזרח התיכון, נחשפו השבוע חלק מהמספרים מאחורי הפעילות המצרית נגד שלוחת דאעש בסיני. הדברים נאמרו לאחר פיגוע שבוצע בתחילת השבוע, שבו משאית זבל ממולכדת התפוצצה ליד מחסום של כוחות הביטחון באל-עריש. נשיא מצרים, עבד אל-פתאח א-סיסי, אמר, כי בחצי האי מוצבים 25,000-20,000 חיילים הנלחמים נגד שלוחת דאעש. עוד אמר, כי הושמדו מנהרות ומצבורי נשק, וכן נתפסו סוכנים ובוגדים שפעלו נגד מצרים. הפעילות המצרית נגד שלוחת דאעש בסיני, היא אחת הפעולות הארוכות והמשמעותיות שמדינה מבצעת נגד גורמי דאעש. אבל זה לא מספיק. כל עוד לא תוקפים את הבסיס האידיאולוגי של הארגון, וכל עוד ישנם אנשים הממשיכים להאמין בדרכי דאעש, לא ניתן יהיה להביס את הארגון. לצד הפעילות הצבאית, נדרשת פעילות הסברתית עמוקה שתצביע על הכשלים באידיאולוגיה של הארגון, ובכך תכרסם ביסודות עליהם הוא נשען.

אירוע אחר שהתרחש בתחילת השבוע, היה מותו של אכבר האשמי רפסנג'אני, שהיה נשיא אירן בשנים 1997-1989. הוא התמודד שוב בבחירות של שנת 2005, אך הפסיד למחמוד אחמדינג'אד. רפסנג'אני היה אחד מאבות תוכנית הגרעין האירנית ואויב מר של ישראל. רפסנג'אני נחשב לפוליטיקאי ותיק ופרגמטי ממחנה השמרנים. בחייו הפוליטיים חל מפנה לאחר ניצחונו של אחמדינג'אד, כאשר החל לשתף פעולה עם המחנה הרפורמיסטי. שיתוף פעולה זה הביא להרחקתו של רפסנג'אני ממוקדי כוח בשלטון האירני. בבחירות לנשיאות בשנת 2013 נפסלה מועמדותו של רפסנג'אני, אולם הוא תמך בחסן רוחאני, שנבחר לנשיאות. מותו של רפסנג'אני מהווה מכה למחנה השמרן באירן ואף לרוחאני, לו סיפק רפסנג'אני תמיכה משמעותית מול מוקדי הכוח השמרנים. כמו-כן, מותו עלול לפגוע במערכת האיזונים בין המחנות הפוליטיים באירן. מעבר לכך, מותו של רפסנג'אני והחלל שנוצר עשוי להיות משמעותי יותר, במסגרת קרב הירושה על תפקיד המנהיג העליון של אירן.