משפט אזריה: היה משפט?!

מדהים להיווכח בשקט והשלווה שבהם התקבלה הידיעה על השיחה שהתנהלה בין המח"ט של אלאור אזריה לאביו. המח"ט נשמע בה אומר "בוא שב עם הסנגור הצבאי הראשי, בוא שב עם עוזר הרמטכ"ל, בוא שב עם ראש אכ"א, שמע אותם, בוא שב עם אלוף פיקוד מרכז... אני לא רוצה להטעות אותך, זה לא יסתיים בלי תקופה בכלא, אבל הכל זה שאלה של אלטרנטיבות. אני מציע שנמשיך מפה לפגישה נוספת עם הגורמים האלה שדיברתי. אין לנו הרבה זמן... אם נתאם את הפגישה להיום בלילה, יש לך יכולת? אני מפגיש אותך עם האנשים הכי חשובים שיש". חד וחלק! המח"ט מייצג את היושבים בצמרת צה"ל, ומציע לאביו של אזריה לדון איתם על האלטרנטיבות לגזר הדין שיכתבו השופטים. השיחה הזאת הייתה אמורה להרעיד את אמות הספים של מדינת ישראל. לעינינו נחשפה העובדה שכל המשפט היה הצגה אחת גדולה, שבה השופטים הם סך-הכל בובות על חוט של צמרת צה"ל, המכתיבה להם הן את פסק הדין והן את גזר הדין. לא היה דבר כזה בהיסטוריה של מדינת ישראל, ואף לא בהיסטוריה של שום מדינה דמוקרטית. פשוט משפט ראווה שהועתק מרוסיה של סטלין, לישראל של ימינו. וכולם רואים וכולם יודעים וכולם מגיבים באדישות מוחלטת ולאדישות זו יש הסבר אחד בלבד: הציבור הישראלי כולו, מימין ומשמאל, מבין שצמרת צה"ל משחקת במגרש שהוא לא שלה, מגרש של דוברים וסחרירים, וחש עצב ורחמים על עליבותם של המפקדים שאין באפשרותנו להחליף אותם, כי אין לנו צבא אחר. ואבוי לו לשר הביטחון יעלון, שהוביל אותנו למצב שבו אנו מרחמים על המפקדים האלה, במקום להתגאות בהם.